52

ה' ורצונו ומיוחד בו ביחוד גמור"?ל.

ו. התכלית - האוץ אשר אראך

לפי זה מובן מדוע ענין זה (שהתקשרות האמיתית של היהודי עם הקדוש-ברוך-הוא נעשית מצד ציווי ה' ובאמצעות קיום הציווי על ידי היהודי) נכלל בדברי הקדוש-ברוך-הוא ,לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך":

זוהי משמעות הציווי ,לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". כמבואר במספר מקומות*: ,לך לך מארצך" - לך והתרחק מרצונותיך (.ארץ" מלשון רצון), וממולדתך - ומהרגליך (ומדות), ומבית אביך - מן הכחות השכליים, המוחין (אב, חכמה)

- אמנם, אצל יהודי המתנהג כראוי, כל רצונותיו וכוחותיו הנפשיים חדורים בקדושה ובאלקות, בדומה לאברהם אבינו אף לפני הליכתו, אך למרות זאת הדרך להתאחד עם הקדוש-ברוך-הוא היא דוקא על ידי יציאה מן המציאות העצמית, אפילו שהיא מציאות של קדושה - ומהי המטרה של ,לך לך"? - ,הארץ אשר אראך": ביצוע הרצון (ארץ) שמראה הקדושרברוךהוא.

לפי זה ניתן לתרץ את שאלתו של

הרמב"ן, שהובאה לעיל בסעיף א: מדוע מובטח שכר כזה רק עבור קיום ציווי ה' - יציאה מארצו בלבד?

התשובה היא, משום שבאמצעות קיום ציווי זה מושגת התכלית העיקרית של מצוות. עצם הקיום של ציווי ה' הוא התכלית והוא מביא לידי שלמות השכר.

וכיוון שעיקר שלמותה של מצוה, מלשון צוותא וחיבורי:, היא קיום המצוה משום ציווי ה', ולא משום רצון האדם - לכן נותן הקדוש-ברוך-הוא גם טוב ושכר ,שלא היה כמוהו בעולם" - מעל גדרי העולם.

1 גדלות האמית'ת על-ידי דביקות בבורא

ויש. לומר, שענין זה נרמז גם במהותו של השכר - הברכות.

לא זו בלבד שבברכות מודגש שהכל בא מאת ה': ,ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך", לא בלשון נפעל .והיית לגוי גדול. .. "י*, אלא אף תוכן הברכות הוא גדלות - ,גוי גדול", ץואגדלה":

הגדלות אמיתית היא רק אצל הקדוש-ברוך-הוא*. אצל הנבראים כשלעצמם אין גדלות אמיתית%,