561
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ואביא שתי דוגמאות:
א) סיפור ש"א עמוד ש"ט ואילך. שהוא בסתירה לכל ענין של המגידים. ובמילא כמה באים למסקנא שאלו שהשתמשו במגידים וכיו"ב -- לא שמו לב ולא רצו להדר להיות עמלים בתורה וכו
האמת אודה שגם אני נתקשיתי זה מזמן בענין זה, עד ששמעתי סיפור מכ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצ"צ, שאמר אשר בנערותו רצה אדמו"ר הזקן ליתן לו במתנה ידיעות בתורה, וענה בסגנון הסיפור הנ"ל, שהתורה צריכה לבוא ע"י יגיעה ולכן רוצה ללמוד בעצמו ולהתייגע, אבל כעבור זמן נתחרט על שלא קבל המתנה, ומילתא בטעמא -- שהרי הי' יכול לעמול ולהתעמק בלימוד התורה גם לאחר שידע כבר מה שנתנו לו במתנה, כי הרי התורה ארוכה מארץ מדה, והי' בידו הָא והָא, ידיעה יותר רחבה וגם העמל שבתורה.
ב) סיפור שי"ג: אשר הרה"צ ר' משולם זוסיא ציוה לחפור הקבר ולחפש שם כו' -- שקשה להצדיק הוראה זו ע"פ שו"ע, משא"כ בשינוי קטן, שהדברים לאו דוקא בהקבר אלא בסביבות שלו או בד' אמות שלו, סרה כל התמי'. ובודאי בהשתלשלות כל הסיפורים לא דייקו כ"כ שזה הקבר ממש -- וכפי שיפרשו הקורא בספר.
דא'ג -- מובא בסיפור זה כי הדבר מפורש בירושלמי, ואתענין לדעת אם ידוע לו גם מקומו. ות"ח מראש. (ממכתב כ"א תמוז, תשט"ו)
הערות
- 1. לקוטי הוספות / האזינו שיחות 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.