532

זה. -- ואני לומדו בפשטות, שהוא ע"ד לשון זה ממש הנמצא בב"מ (צב, א) ,לא שביק איסי חיי לכל ברי'' שהכוונה שם, שרוב בעלי השדות וועלן האָבן צרות. וגם באן הוא עד"ז.

מאאמו"ר נ"ע שמעתי הפי' ב,לא שביק" זה -- שהוא עפמרז"ל (ר"ה ח, ב) צדיקים נחתמים לאלתר לחיים. וכיון שאין צד"ג בעולם, הרי כל הבריות אין נכנסים בסוג זה. וביותר ניחא ע"פ הפי' המוקף ברש"י שבע"י ש,משוינין לכ"ע רשעים" -- שא'"כ כל ברי' הוא מאלו (ר"ה שם) שנחתמין לאלתר למיתה.

ד) לכאורה מוקשה דיוק רש"י הניל ,איך לך צדיק גמור בעולם" -- דכיוון שרבה הוא בינוני, א"כ אף צדיק שאינו גמור אין לך בעולם. -- וע"פ כהנ"ל ניחא, דהנה שיטת רש"י היא, דבסוגיא דידן, עכ"פ, פי' צדיק היינו שזכויותיו מרובין, אבל לא שאין לו יצה"ר כלל (ראה רש"י ד"ה לבי שפי' חלל -- שיש בידי לכופו). וצד"ג הוא שאין לו עוונות כלל. וא"כ החילוק בין בינוני וצדיק שא"ג -- הוא כחוט השערה. ולכן פשיטא לרש"י דע"ז אין שייך לומר' בהחלט ד,לא כו' לכל בריי".

ומפרש דכוונת אביי היא אצדיק גמור, שלא חטא מעולם. וק"ל. .

ה) לכאורה אינו מובן למה מעתיק אדה"ז בתניא גם דברי אביי ,לא שביק כו'", והלא קושיתו היא ממאמר רבה כגון אנא בינוני?

וייל דבזה מחזק קושיתו, דכיון דרואין בסוגיא דמקשין על המאמר דרבה ויודעין גדלותו, א"כ אף את"ל בדוחק דרבה טעה בעצמו מפני ענותנותו (עדמ"ש בחדא"ג שם), או שלא רצה לגלות מעלתו, עדיין הקושיא במקומה עומדת בנוגע לאביי, דלמה לו להקשות מצד הבריות, הול"ל בפשיטות ברבה גופא, דאאפ"ל שהוא בינוני מאחר שלא פסק פומא מגירסא.

ואו) הל' בתניא ,לא שבק מר חיי לכל ברי וכו" -- למה מרמז בתיבת ,וכו", כיון שכבר נגמרו דברי אביי. ואם יש איזה רמז בזה, מפני מה לא פירשו, כמו שפירש שאר הקושיות?

וייל דע'יפ כמה נוסחאות (ע"י. ר"ח, ועייג"כ בחדא"ג) אחרי דברי אביי הגירסא היא: אמר רבה ידע אינש בנפשי' אי צדיק הוא. והוא מענה על קושית אביי. ותוכנו - שאין אחד יכול לדעת ברור מהנעשה עם השני, כ"א ידע אינש בעצמו.

ולפי הקס"ד בתניא, דצדיק היינו שמרובין זכויותיו, קשה דהרי רבה בעצמו וכן אביי ששמשו ונתגדל אצלו ידעו שלא פסק פומא מגירסי' -- א"כ איך א"ל רבה תירוץ שיודע הוא בנפשו כו' -- מה שראו הוא וגם אביי הפכו במוחש.

ומה שלא כתב זה אדה"ז בפירוש, י"ל א) מפני שאין הגירסא הנ"ל מוחלטת. ב) מפני שסו"ס זהו הקושיא דלקמן: איך טעה רבה בעצמו כו'. -- ומחוורתא כבתרייתא.

(ממכתב ט"ז שבט, תש"ט)