471

השתתפותם בסדר ומנהגי ימי השבת, חגיגת פורים, עריכת סדר של פסח וכו' וכו'. וידוע אשר מה שאפשר ללמוד מ,מעשה רב" בדרך ממילא הוא לפעמים הרבה יותר ממה שאפשר ללמד לתלמידים על ידי דיבור והוראה.

(ג) לכאורה לימוד הגמרא וכיו"ב צריך להיות בבקר בתחילת זמן הלימוד, ולימוד החומש וכו' שאינו דורש התרכזות המחשבה כ"כ יכול להיות בשעות שאחרי הצהרים, ולא להיפך.

(ד) מהנכון להנהיג לימוד הדא"ח קודם התפילה, ונפלאתי שלא נעשה כן ע"ע, ואולי בטעות נשמט זה מהדו"ח שלהם, וכידוע שזה הי' מנהג מימים קדמונים בכל ישיבותינו, ואפילו מנהג בע"ב בבתיהם.

(ה) בטח ישנם אצלם כתות תלמידים השייכים ג"כ ללימוד הפוסקים.

(ו) לימוד חומש עם פרש'י בעצמם -- אצל התלמידים שאין לומדים זה בסדר הישיבה.

(ז) להנהיג אמירת תהלים אחר התפילה.

ועלינו ללמוד מוסר השכל, בהלכה למעשה, מענינא דיומא, ועפ"י מש"נ בקונטרס פורים דהאי שתאי, והוא

למרות הנסיונות והטרדות והבלבולים -- לעמוד חזק בקיום התורה והמצוה בפועל, וביחוד להוסיף אומץ, ובהשתדלות יתרה, בעבודת החינוך הכשר ללמד את בני ובנות ישראל את מצוות הוי' ותורתו.

ואם ישנם מקומות אשר על ידי גזירות בגלוי או בתחבולות מרמה רוצים ,לאחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות" להשכיח ח"ו את בני ישראל את תורת הו" ומצותיו ולהדיחם ח"ו מאלקות, הנה צריך לדעת אשר בזמן הגזירה דוקא, כאשר רבו ההעלמות וההסתרים, עד אשר שמים אור לחושך (ענינים שצריכים היו להוסיף אור הקדושה משתמשים בהם להרבות חשך הקליפות וסטרא אחרא) -- ,אז דוקא נותנים כח מלמעלה להפוך את החושך לאור כי טוב".

וכאשר נשמור -- עד למסירת נפש -- על הקטנים והקטנות, הרי, על פי לשון המדרש, כשיש קטנים יש גדולים, יש חכמים, יש זקנים, יש תורה, יש בתי כנסיות ובתי מדרשות -- ותכלית הכל -- הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם, בעולם זה התחתון הגשמי, כי אתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור אין סוף ברוך הוא.

בברכת שמחת פורים ופ"ש כל החבורה ת"