437

ומובז שגם ע"פ נגלה אין קושיא ממרז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח, כי הרי מצוה שזמנה עוברת וכן זו שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים דוחה תורה (מו"ק ט' עיב). ובעקבתא דמשיחא הרי היוקר יאמיר כו' ואין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס (עיין אגה"ק סוף סי יו"ד).

ויהי רצון שפירות הנ"ל שאוכלין אותם בעוה"ז יומשכו ויפעלו בהנוגע לאברים בכלל ובחי' רגלים בפרט (אגה"ק סי' ט') של בנו הגדול . . . שליטיא. ויבשר טוב גם אודותו.

לפלא שאין ממנו כל ידיעות בהנוגע להסתדרותו בעניני פרנסה, והרי גם זה מציוויי תורתנו תורת חיים, אשר על האדם להתעסק בעניני פרנסה בעשי' בפועל, ולא עוד אלא שאמרו במכילתא שהציווי הוא מעין מצות עשה, ועיין קונטרס ומעין פרק כ"ה איך שמוכרח עשי' דוקא בעולמנו, עולם העשי'. וכיון שמוכרח הדבר בודאי שניתנו הכחות והאפשריות על זה [שזהו עוד מגדיל יותר הכרח העשיי בפועל, שלא ישארו אפשריות אלו לבטלה ח"ו], ותקותי ששורותי אלה תספיקנה לעוררו על דבר כל האמור, ושיעשה בזה במרץ הדרוש. ואקצר ואחכה לבשו"ט בזה, ויהי רצון שתהיינה בהקדם.

ובודאי למותר להאריך, שבהאמור לעיל ובכלל בחיי האדם הישראלי -- צריכים להיות בסדר מסודר, שזהו דוקא הנהגה דקדושה [משא"כ בלעומת זה שאין סדֶר וחשבון וכו], כוונתי סדר בכל הענינים, בקימה מהשינה, לימודים בתורה נגלה וחסידות, אכילה ושתי' וכו'. ובזה כמובן ועיקר בעניני היחסים בבית, שהרי גדול

השלום שבין איש לאשתו, שאז שכינה שרוי ביניהם. (ממכחב כ"ד מנ"א, תשכ"א)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מו' מ"ח, בו כותב אודות הענינים בהם עסק בקשר לפרנסתו, וכותב שקשה למצוא עבודה מתאימה.

ומובן הפלא בדבר, שהרי אמרו ,חז"ל מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ומבואר בקונטרס ומעין, שצריך להיות זה על ידי עבודה ומלאכה כמה שכתוב וברכך ה'