420

לאחרי שתיקתו הכי ארוכה, הנה סו"ס נתקבל מכתבו ... ובודאי נתפרסמו בתוככי התמימים וגם אנ"ש דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא, בהנוגע צו ,צַער חסידים", וביאר את דבריו, שישנם כאלו שבאים בכתובים רק, ר"ל, כאשר אירע איזה צער ועגמ"נ ח"ו, עכ"ל. ותמי' שכנראה גם הוא רצונו להכנס בסוג זה. ובמילא כשרצו שיודיע ע"ד קביעות שיעור -- לא הי' כביכול אופן אחר אלא שיהי" ענין של עגמ"נ, ר"ל, ובמילא שולח מכתב ובמילא גם מודיע ע"ד שיעורים. והרי טוב הי לכל הצדדים, אם היו אנייש מתרגלים לכתוב ולהודיע על כל ענין של שמחה, ובמילא ה" הרגל נעשה טבע, שגם בדרכי הטבע יהי' נרגש שינוי בכיווז זה, שתתרבה השמחה בעניניהם. ועיין ג"כ זהר חלק ב' קפ"ד ע"ב דיה תא חזי. ויה"ר שיהי' שליח טוב

להחדיר מנהג זה הטוב, לא רק בהנוגע לעצמו אלא לכל סביבתו... (ממכתב י"א שבט, תשט*ו)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מד' אלול עם הפ"נ המצורף שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויהי רצוז שכשם שהביא הבקשה כן יבשר טוב בזה.

ולפלא על אנ"ש וביחוד התמימים, שלמרות שכמה פעמים העירותי שלולי התרגלו לכתוב בשו"ט בטוב הנראה והנגלה, אשר כו"כ הזדמנויות ישנם בזה, בודאי שזה הי' ממעט בההזדמנויות לכתוב מענינים שהם מחסדים המכוסים. ולע"ע לא ניכרת הזזה בזה.

ובהמצאנו בימי רחמים ורצון אלו, יהי רצון שגם בַזה ישתנה הדבר מן הקצה אל הקצה, ז. א. שחסדים המכוסים יתגלו, ואך טוב בטוב הנראה יבשרו איש לרעהו.

במ"ש שבא אליו לבקש רחמים עבור קרובים וכו' ומה יעשה.

בהזדמנויות כאלו מובן שנכון הדבר שינצל הענין לעורר ע"ד הוספה ביראת שמים, ובודאי גם להבא יתנהג באופן כזה, ויציע לפניהם שיזכרו על הציון של כ"ק