404

מתוך הספר ושאפילו אם לצורך עיוז -- צריך לחשוב בעל פה -- להחזיק פתוח הספר שנמצא בו הענין שלומד. וכאשר מרגיש המחשבה משוטטת להסתכל בהאותיות ואותיות אוחזות ומסבירות.

(ממכתב כ"ח מנ"א תשט"ז)

במענה למכתבו, בו כותב אשר מחשבות מבלבלות אותו וכו' וכו'.

וכבר כתבתי כ"פ לכמה מאנ"ש, אף שדבר פשוט וידוע הוא, שהגזמת בלבול דמ"ז -- גם זה מפיתויי היצה"ר, המשתדל בכל האופנים והתחבולות לבלבל את האדם מעבודת השי"ת בשמחה ובטוב לבב. שמזה מובן, שככל שלא יגזימו בדבר, = = ולא-עוד אלא גם-על ידי היסח-הדעת. מלא.(ולא בדרך מלחמה עם המ"ז), ילך המצב . הלוך והשתפר. אלא -- כיוז שהמחשבה משוטטת תמיד (וכמבואר גם במאמרי דחג הפסת*, דמני' אזלינן, שלכן נקראת המחשבה בשם נהר) הנה הדחי' היא ע'י מחשבה בענין אחר. ומובן שכשהענין יהי' בתורה ומצותי' -- הרי מעט אור דוחה הרבה חשך, ועאכו"כ הרבה אור.

מהענינים והסגולות למהר ביטול בלבול הנ"ל הוא הלימוד מבפנים, לימוד תורה בטהרה, נתינה לצדקה לפני תפלת הבקר בימות החול. וכיון שכפי מכתבו ראה הטבה בשאר עניניו -- הרי גם זה צריך להוכיח לו ברור, שגם בענין המ"ז הוטב, אלא שהצד שכנגד מסתיר הטבה זו וכו'.

במענה למכתבו מכ"ח שבט ושאלותיו: א) מהי העצה למחשבות המבלבלות ומחשבות בלתי רצויות,

לכל לראש צריך להיות בקי בעל פה כמה ענינים בתורה ולחזור עליהם, גם בזמנים הפנוים מסדרי הישיבה. ומובן שזה נוסף על העיקר החלטה חזקה שתיכף שמרגיש שמחשבתו עסוקה בענין בלתי רצוי יפסיקה.