362

במענה למכתבו מה' שבט. במ"ש אודות כח הזכרון, מובן שלכל לראש יש לחזור על לימודו כמה וכמה פעמים ומבפנים גם כן, ולהתנהג בצניעות. ולהוסיף בסייעתא דשמיא בהאמור -- הנה בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, וישמור על שלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים...

הנה ידועה הוראת תוה"ק לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה (אף שכמובן אין זה כלל וכלל ענין של הידור, ולא עוד אלא ,שלא לשמה" כמה דרגות בזה, ואפשר לצאת ידי חובתו דמרז"ל הנ"ל גם בדרגא דקה מן הדקה).

ומה שפשוט -- הוא שצריך להתמיד ולשקוד בלימודו, וכן עד"ז בנוגע לקיום המצוות, וכלשון רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה כו', ומהמצות ומהעקרים שבהן ה"ז עבודת התפלה, שמביאה רפואה לכל עניני האדם כשעובד עבודתו צעד אחר צעד, וכמ"ש מעט מעט אגרשנו. וכמובן גם בתניא באיזהו מקומן.

המורם מהאמור, שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה, וכלשון הידוע לימוד בשופי

הן בנגלה והן בחסידות ולהדר בקיום המצות, ופשוט שכל זה אפשרי להעשות מבלי

לנגוע בעניני בריאות הגוף (שגם זה מפיתויי היצה"ר לנגוע בבריאות, בכדי להחליש

אח"כ העבודה), ויסיח דעתו לע"ע מהענין אודותו כותב, שלפעמים ההתבוננות בזה גם היא באה ממקור בלתי טהור, וק"ל.

(ממכתב י"א אדר, תשי"ח)