258

104 לקוטי ובכך מובנת הסיבה מדוע מודגשת מעלתו של אהרן דוקא בפטירת משה:

במשך ימי חייו של משה, בהיותו עסוק במילוי השליחות שלו בעולם הזה, הוא היה שקוע כל כולו בדרך שלו בעבודה הרוחנית, ושליחותו בעולם היא לקיים הכל באופן של מידת האמת.

אך כאשר הגיע המועד של .ויעל משה... אל הר נבו":, כאשר הוא כבר השלים את שליחותו כאן למטה, ועמד לעלות למעלה אזי הגיע זמנו לחוש במעלה של דרך אהרן, המביאה שלום לכל יהודי.

בדומה להסבר על דברן המפורסמים"? של רבן יוחנן בן זכאי לפני פטירתו: ,איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי". וידועה השאלה: כיצד ייתכן שרבן יוחנן בן זכאי, שהיה מגדולי התנאים, וכפי שמפליאים'? חז"ל במספר מקומות אודות גדולתו, ובודאי היה זהיר ב',סור מרע ועשה טוב" - יהא מסופק אם הוא הולך לגן עדן או לגיהנם?!

ומוסבר על כך<: אמנם הוא היה

בטוח שעבודתו בכחות הגלויים היתה מושלמת, אך היה לו ספק אם עשה את המוטל עליו לגבי עצם הנפש, שלמעלה מגילוי.

ברם: עדיין אין מובן: אם היה אצלו ספק לגבי מצבו בעצם הנפש - אם הוא במצב של קדושה או ח"ו להיפך - מדוע הוא הצטער על כך רק עתה בסמוך למותו, ולא לפני כן, במשך כל חייו?

אחד ההסברים לכך הוא%?:

במשך כל ימי חייו היה רבן יוחנן בן זכאי שקוע כל-כולו בשליחותו בעולם הזה לימוד התורה לעצמו ולאחרים וכדומה - ולא היה בידו פנאי לעצור ולהרהר אודות ,,דרגתו", מהו המצב שלו בעצם נפשו.

ורק סמוך לפטירתו, כאשר עמד להשלים את שליחותו בעולם הזה, היתה בידו האפשרות להתבונן בנעשה בעצם נפשו.

ובדומה לכך בעניננו: דווקא בסמוך לפטירתו, כאשר כבר השלים משה את שליחותו בעולם הזה, אז היה בידו הזמן להתבונן בהבדלי הדרגות שבין עבודתו לבין עבודת אהרן, ואז הוא חש במעלת אהרן.

ולכן כתוב ענין זה בתורת משה בדרך זו. דוקא בפסוקים המספרים על מות