248

האפשרות לקיים מצוה, והוא מתבונן בהתעלות הנשגבה המושגת באמצעות קיום המצוות, שעל ידי כך הוא מתדבק בקדוש-ברוך-הוא, מצוה מלשון ,צוותא" - מתעוררת בו שמחה רבה.

אך כון ששמחה זו נובעת מהתבוננות שכלית, הרי היא כזו שניתן לחוש בה, בנוסף למצוה, גם את מציאותו של האדם המקיים את המצוה, בדומה לשמחה הנגרמת על ידי יין, כאמור לעיל.

וכיון ששמחה זו היא ,מורכבת בהשגה", הרי זו שמחה ,מוגבלת לפי אופן ההשגה"?.

מאידך, השמחה של ניסוך המים מהווה דוגמא לשמחה של מצוה הנעלית משכל ומהבנה: כאשר יהודי שרוי בהלך רוח של מסירות נפש, הוא מתמסר לגמרי אל הקדוש-ברוך-הוא, אין הוא זקוק אז להסברים שכליים אודות המעלה הגדולה של המצוות. מיד כאשר הוא חש, שזהו ציווי של הקדוש-ברוך-הוא = - ,וציוונו" מתעוררת בו שמחה רבה.

ושמחה זו היא ,שמחה אמיתית", שאינה מוגבלת כלל, משום שהיא קשורה ,בעצם הנפש למעלה מהכחות הגלויים". ולכן אומרים חז"ל": דוקא על שמחה זו, של ניסוך המים, ,מי

חג הסוכות שיחות 295

שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

ה. חג הסוכות ושמחת בית השואבה - מעל להגבלות

וזהו הקשר הכללי של שמחת בית השואבה לחג הסוכות:

שמחת הסוכות, זמן שמחתנו, נובעת מהעבודה וענינים שהחלו להיווצר בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, ובמיוחד ביום הכפורים. וכידוע?, שענין הסכך של הסוכה, הקשור לענני הכבוד', מקורו הרוחני הוא מהתשובה ומענן הקטורת של יום הכפורים.

עבודת יום הכפורים, ,אחת בשנה", היא עבודה שמצד דרגת ה,יחידה"< שבנפש, ההתקשרות של עצם הנשמה עם עצמותו יתברך, יחידה ליחדך":. והעבודה בסוכות היא, שהתקשרות זו עם הקדוש-ברוך-הוא תבוא לידי ביטוי עד כדי כך שתקיף את היהודי כולו בכל עניניו.