232
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי חנן... אמר רב: הזי"ו ל"ך, ואמר רב חנן... אמר רב: כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת". לעומת זאת לשון הרמב"ם היא ,במוספי שבת אומרים שירת האזינו, וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת. גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש".
א) הרמב"ם משנה -
(א) את סדר הענינים: בגמרא נאמר ,כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת", שהחלוקה .בבית הכנסת" היא ,כדרך" שהחלוקה היא ,כאן". ואילו הרמב"ם אומר להיפך, שהחלוקה כאן היא ,כדרך שקוראין אותה בבית הכנסת".
(ב) את לשון הגמרא, שבה נאמר ,שחלוקין", = ואילו הרמב"ם אומר ,שקוראין (אותה ששה בבית הכנסת").
ב) הוא מוסיף -
(א) בתחלת דבריו (במוספי שבת) ,אומרים שירת האזינו... הזי"ו ל"ך", ואילו בגמרא נאמר רק ,הזי"ו ל"ך".
(ב) בסוף דברץ - ,גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש".
ויש לומר, שבשינויים ותוספות אלו מבהיר הרמב"ם את מהותה של שירת האזינו הנאמרת במוספי שבת:
החלק שנקרא בכל שבת איננו שירה בפני עצמו, אלא ,במוספי שבת אומרים שירת האזינו", כל חלק הוא .שירת
האזינו - שבת (ת)שובה
האזינו". כלומר, כל החלקים ביחד הם דבר אחד - ,חפצא" אחד - שירת האזינו.
אלא, שחובת השירה במוספי שבת המוטלת על ה,גברא", הלויים, אמורה על חלק אחד בלבד.
ויותר מכך - זהו ציווי אחדי: על כל שש השבתות5.
ולכן מוסיף הרמב"ם כאן ומדגיש וחולקים אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך, כדרך שקוראין אותה ששה פרקים בבית הכנסת". בכך אין הוא מדגיש רק את נקודת החלוקה, אלא בעיקר בכוונתו להדגיש שזהו ציווי קריאה אחד: בדיוק כשם שבבית הכנסת ,קוראין אותה ששה", שששת החלקים נקראים כקריאה אחת*, כך גם
הערות
- 4. היינו העבודה שעל כללות שבט לוי" לשורר על הקרבן" (ראה רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ב וג'). אבל לא על הלוים הפרטיים הללו שהתחילו השירה, דהרי בכל שבת עובד משמר אחר (רמב"ם שם ה"ט)
- 5. וי"ל דמקורו דהרמב"ם הוא מר"ה שם. מזה דאיבעי' להו ,הני כולהו בחד שבתא אמרי להו או דלמא כו'", דלכאורה בהשיר דכל יום (גם דשבת) אומרים רק פרק אחד כבגמ' שם לפנ"ז, ומכיון דרב ענן (חנן) אמר רב מפרש ,הזי"ו ל"ך", שמודגש דהוי ששה פרקים, מהיכא תיתי דיאמר ששה פרקים בחד שבתא. ומובן דלהש"ס מוכח ד,הזי"ו ל"ך" הוי הכל שירה אחת, ולכן ס"ד דכולהו בחד שבתא אמרי להו.
- 6. להעיר שלולא גזירת הבאים והיוצאים היו מברכים רק ברכה א' בתחלת הז' קרואים ואחת בסיומם (מגילה כא, סע"ב). וראה מג"א או"ח ר"ס רפב: דכולהו ז' גברי כחד חשיבי דהא בזמן התלמוד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.