203
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הדבר תלוי בחרישה וזריעה, כי אם ,הוא הנותן לך כח לעשות חיל"; וכאשר הקדוש-ברוך-הוא רוצה, צומחת תבואה שלא על פי חוקי הטבע, עד שזריעה של שנה אחת, שנה הששית, מספיקה (למעלה מהטבע) לשלש שנים - ,ועשת את התבואה לשלש השנים".
ומזה לוקחים את ההכרה וההרגש גם בשש השנים בהן חורשים וזורעים, שהתבואה שגדלה אצלו בשדה היא באמת לא מצד החרישה והזריעה, אלא מצד ברכת ה*5.
גם הנכסים נשארים תמיד ברשות הקב''ה הענין השלישי בשמיטה - אשר פירות השביעית הינם הפקר - מגלה שהקדוש-ברוך-הוא הוא בעל"הבית על נכסי האדם. גם לאחרי שהקדוש-ברוךהוא בירך יהודי בנכסים, הריהם
נשארים בבעלות ורשות הקדוש-ברוךהוא.
יכולים הרי לחשוב: הן אמת שרק הקדוש-ברוך-הוא נותן את הברכה והכח שהתבואה תצמח (ולא החרישה והזריעה שלו, או ,סגולת" הארץ), אך לאחרי שהקדוש-ברוך-הוא נתן לו את הברכה, והתבואה גדלה והיא נמצאת אצלו, הרי הקדוש-ברוך-הוא מסר את התבואה לרשותו.
אמת אמנם, שמכיוון ש,אני (לא%) נבראתי (אלא*) לשמש את קוני", לכן ברור, שגם כל מה שיש ליהודי צריך להיות מנוצל ,,לשמש את קוני" (עלידי שמנצלים זאת בעניני קדושה, או ,(כל מעשיך) לשם שמים" כנ"ל) - אך אף על פי כן, בכל זאת ישנו מקום להרגש, שהנכסים שייכים אליו, אלא שהוא מחליט לנצלם בהתאם לרצון השם.
מלמד איפוא הענין השלישי של השביעית, שליהודי אין בעלות (פרטית) כלל על נכסיו - וזה מתבטא בכך שפעם אחת בשבע שנים אומרת התורה, שכל הפירות שצמחו אצלו בשדה, הם הפקר לרַלפי;
וזה מזכיר, שגם בשש שנים בהן מותר להחזיק את הפירות לעצמו, אין זה משום שהם שייכים לו (לעשות אתם
הערות
- 1. הארץ", ,לכן ציוה ב"ה להפקיר כ"מ שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכחה וסגולתה כי יש להם אדון אל אדוני'". אבל עיי"ש לפנ"ז: ומצוה זו שהיא להפקיר כל פירות" ומצוה אחרת שציונו האדל לשבות בה כו' קשר אחד להם. ובמצוה שכו ,שמיטת קרקעות" כ' ,שורש מצוה זו כו' כתוב בפ' אם כסף תלוה מצוה פד וקחנו משם".
- 5. להעיר ממשנ"ת כמ"פ (לקו"ש ח"א ע' 203. ועוד) בפי' הירושלמי (הובא בתוד"ה אמונת שבת לא, א) שמאמין בחיי העולמים וזורע.
- 3. וילך א שיחות 1
- 6. כ"ה ביל"ש ירמי' רמו רעו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.