176

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

208 לקוטי ועל ידי כך למגר מהר יותר את חשכת הגלות.

וכן ניתן להפיק מכך הוראה כיצד להתייחס לאומות העולם - ,כשדים וישמעאלים": אין להבהל ולהתפעל

מהם, אין בם תוקף, והתנגדותם ליהדות אינה מציאות אמיתית. ולכן צריך ,לדבר" אליהם בתוקף

המתאים" אודות כל עניני היהדות, גם בתקופת הגלות, כמסופר בגמרא% על אופן דיבורו של גביהה בן פסיסא עמהם.

ויחס זה מביא לידי כך שכבר בתקופת הגלות מתנהגים הגויים באופן של ,והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"*, וכפי שכבר התרחש פעמים רבות בפועל, ועד למעשה רב, שהקדוש-ברוך-הוא כלל בתורה", כדי שתהיה זו הוראה של תורת חיים, הוראה בחיים, כדלהלן:

אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זימנא חדא הוה קאימנא קמיה (= פעם אחת עמדתי לפני) דאיזגדר מלכא (מלך פרס היה - רש"י) והוי מדלי לי המיינאי ותייתיה ניהליה (החגורה היתה מוגבהת ו,הפשילו (המלך) למטה כדי לנאותו" = רש"י)

תבוא ג

ואמר לי: ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו (וצריכין אתם לנהוג בתפארת של כהנים, דכתיב בו לא יחגרו ביזע - רש"י) כי אתאי לקמיה דאמימר (= כשבאתי לפני האמורא אמימר) אמר ליה: אקיים בך והיו מלכים אומניך.

- כאשר יהודי מתנהג באופן שניכרת שייכותו לממלכת כהנים וגוי קדוש, אומרים כל מלכי ארץ שעליו להיות בתפארת, והם באים מעצמם לסייע ולפעול לשם כך, והדבר מתפרסם בכל קצות תבל.

והתורה היא נצחית, ומהווה מורה דרך מאיר והוראה% לכל יהודי, המתגאה ב,תורה מורשה קהלת יעקב", ובודאי אינו נכנע לגויים ולמהות הגויית,

וביחד עם העבודה הרוחנית של שינוי והפיכת היצר הרע, עד הדרגה של ,,בכל לבבך בשני יצריך"5, שכבר עתה, בתקופה של ,ערב שבת" טועמים מכל תבשיל ותבשיל%9 שיהיה לעתיד לבוא.

בכך מחישים את הייעוד של קץ שם

הערות

  1. 7. ראה דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר ג' תמוז, תרפ"ז (נדפס בלקו"ד ח"ד תרצב, א. סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ועוד).
  2. 8. סנהדרין צא, א.
  3. 9. ישעי' מט, כג.
  4. 0. זבחים יט, רע"א.
  5. 5. שיחות
  6. 1. ראה רש"י שם.
  7. 2. עפ"ז יומתק מה שלא הפשיל הונא עצמו את אבנטו - כי הוא ע"ד מחז"ל (סנה' פב, סע"א) שנעלמה הלכה ממשה בכדי שפנחס יבוא ויטול את הראוי לו (תנחומא בלק כ).
  8. 3. מג"א או"ח סר"נ סוסק"א. שו"ע אדה"ז שם ס"ח (מפע"ח שי"ח רפ"ג. שעה"כ ענין טבילת ע"ש).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.