174
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
206 לקוטי אמיתית ואשר יתבטל לגמרי לעתיד לבוא'ל.
ט. ההווה לעומת העתיד
ויש לומר שגם הסבר זה קשור להבדל הכללי שמוצאים במספר מקומות בין שיטת הבבלי לבין שיטת הירושלמי:
כבר הוסבר מספר פעמים'"* שלפי שיטת הבבלי מתחשבים בעיקר במצב העכשווי, כפי שהוא בהווה, ואילו לפי שיטת הירושלמי מביטים בעיקר על המצב שבעתיד, והוא המכריע.
ובכך כרוך גם ההבדל שלעיל, אם מדובר רק על ,מתחרט עליהם" המביע את ביטול צד השלילי שבהם, או שמדובר ומודגש גם הצד החובי
תבוא ג
שבהם, אשר ,,ברא הקדוש-ברוך-הוא", אשר בזכות זאת הם ייהפכו לטוב לעתיד לבוא:
מציאות שתתבטל לעתיד אינה אמיתית גם בעת קיומה בהווה, ולכן נחלים המתייבשים אחת לשבע שנים מכונים ,נהרות המכזבין" והם פסולים לקידוש מי חטאת משום שאינם ,מים חיים"? - מכיון שהם ייפסקו בודאי בעתיד, בעוד שבע שנים, הרי כבר ברגע הראשון לקיומם אין הם נחשבים למציאות אמיתית.
יוצא מכך, שהעדר המציאות שבהם הוא מצבם בהווה, לפני ביטולם. ואילו החיוב שבהם, התהפכותם לטוב, זהו חידוש, ההיפך ממציאותם בעולם הזה ויתחדש רק לעתיד לבוא - זהו מצב שבעתיד.
ולכן מדגיש הבבלי את הצד השלילי שבארבעת הדברים, כי לפי שיטתו מתחשבים בהווה.
:+ *רושלמי - אור, בבלי - ,במחשכים"
כל זה עולה בקנה אחד עם ההבדל הכללי שבין הבבלי לירושלמי:
על התלמוד הבבלי נאמר: ,במחשכים הושיבני .. זה תלמודה של בבל"5. כלומר, ב,בבל" שורר מצב
הערות
- 0. וי"ל דהחילוק בין הבבלי והירושלמי הוא גם (בסגנון תורת החסידות) חילוק באופן הגילוי דאחדות הוי', אי עוד מלבדו, שע"י הקליפות ,בשדים כו' יצה"ר" (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 68, וש"נ):
- 2. בבבלי (בחי" או"ח מלמטה למעלה - ראה בהנסמן לקמן הערה 54) מבואר שהרע אין לו שום מציאות, בח ,,העדר", ובמילא אינו בסתירה לאחדות הוי', וזהו שמתחרטים עליהם, שסו"ס מתבטלים; ובירושלמי (בחי' אור ישר מלמעלה למטה - ראה בהערה שם) מבואר שגילוי האחדות הוא (לא רק בזה שכאשר מתבטל חלק הרע נראה דאין עוד מלבדו, כ"א שהגלוי הוא) בהם גופא שהם עצמם (מצד הנצוצי קדושה שבהם) נהפכים לטוב. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 441 ואילך. ואכ"מ.
- 1. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1338, חט"ו [המתורגם] ע' 494 ואילך. וש"נ. לקמן ע' 289.
- 4. שיחות
- 2. פרה פ"ח מ"ט.
- 3. סנהדרין כד, א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.