173

לעומת זאת, בבבלי מודגש יותר הצד השלילי שבהם - ,מתחרט עליהן" - אשר יתבטל בסופו של דבר.

לפיכך מוסיף הבבלי את הפרט הרביעי, גלות, ומסיבה זו עצמה הוא מציין אותה בראש ובראשונה, כי בה השלילה והביטול מוחלטים יותר מאשר בפרטים האחרים: למרות שהגלות מביאה את ישראל לדרגה נעלית יותר ולשלימות, ואשר ללא הגלות הם לא היו מסוגלים להגיע לגילוי כזה של כח מסירות הנפש וכדומה, כמוסבר במספר מקומות* - בכל זאת, זוהי מעלה המושגת כתוצאה מן הגלות, ואילו המציאות של הגלות עצמה תתבטל לחלוטין לעתיד לבוא. זו תהיה גאולה נצחית שאין אחריה גלות.

ובאמצעות הקדמת הגלות והזכרתה בראשונה, בא הבבלי ללמד על שאר שלשת הדברים*, שאין מדובר כאן על הצד החיובי שבהם, על כך ש,הקדושברוך-הוא בראם" - שמבחינה זו יש

בהם ענין של נצחיות - אלא על החלק השלילי שבהם9, שאין לו מציאות

[ולהעיר שבירושלמי שם לפני מאמר זה א" ש,אילולי שאמרו ישראל בהר הכרמל (מ"א יח, לט) ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים לא ירדה האש כו'" (ראה קה"ע שם), והרי ה' הוא האלקים ב"פ דאליהו ענינו - אתהפכא ועבודת התשובה כידוע (ראה אוה"ת מ"א שם)].

ועפ"ז י"ל שהחילוק בין דעת הבבלי והירושלמי הוא לא רק שבבבלי מדובר רק בחלק השלילי שבהם, ובירושלמי הוא גם בצד הטוב, אלא שלדעת הבבלי, ,כשדים וישמעאלים ויצה"ר" יתבטלו לגמרי לעת"ל בדוגמת הגלות (כי אף שבנוגע לכללות האומות נאמר ,,אז אהפוך אל עמים גו'" כנ"ל, האומות שכל כולם רע ע"ד עמלק שאחריתו עדי אובד (בלק כד, כ. ונתבאר בד"ה ראשית גוים עמלק תר"פ. ד"ה זכור תרצ"ד (בסה"מ קונטרסים ח"ב). ובכ"מ. וראה סי הליקוטים (צ"צ) ע' עמלק. וש"נ) יתבטלו כהיצה"ר), ולדעת הירושלמי גם ג' אלו יתהפכו לטוב כנ"ל.

או י"ל (כדי שלא לאפושי במחלוקת, ובפרט במציאות), דגם לדעת הבבלי יהי' אנשי כשדים וישמעאלים קיימים לעת"ל, אבל לא יהיו קיימים בתור אומות, ועצ"ע. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ג ע' 201 ואילך.