159
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
על זרעו לך הבטחתי... וכן כל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דבור משמשים לשון על"*.
מכך מובן בעניננו, שהמשמעות של ,כאשר דבר לך" איננה ,כפי שהוא דיבר אליך" - אל ישראל (ובמיוחד כאשר לפי זה ניתן לשאול: מהו החידוש בכך? והרי כל התורה נאמרה לישראל!) אלא ,לצרכך ועליך" - ,כפי שהוא דיבר אודותיך - הבטחה בשבילך ה,עליך".
וזהו המשך הפסוק: ,וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה", שהמשמעות היא ,הוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה"י. המיוחד כאן הוא ,כאשר דבר לך" - כפי שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח אודות ישראלי?.
ולכן מפרש רש"י שב,כאשר דבר לך" הכוונה היא ל,והייתם לי סגולה",
תבוא א שיחות 199
ששם ,מדובר אודות ישראל\?.
בפסוק השני ,,ולהיותך עם קדוש... כאשר דבר", שבו אין נאמר ,לך", מובן, שאין הכוונה לדבור של הקדושברוך-הוא אודות ישראל, להבטחה, אלא בפשוטו, כפי שהוא אמר והורה לישראל? - ציווי על פעולתם של ישראל.
ולכן מובן, שאין הכוונה לדבור ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" שהוא כדבור ,והייתם לי סגולה" = ,לצרכך ועליך", דבור של הקדושברוך-הוא אודות ישראל":, אלא דבור של הקדוש-ברוך-הוא, ציווי על
*22) אלא שביתרו שם מקדים הסיבה ,ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" להבטחת ה' ,והייתם לי סגולה גו'".
הערות
- 8. ולפנ"ז בפ' ח"ש (כד, ז): ואשר דבר לי, לצרכי כמו אשר דבר עלי וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על. ע"ש. וכ"כ בשמות (ד, טו): ודבר הוא לך, בשבילך ידבר אל העם, וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור שכולם לשון על הם. וכן בפי' רש"י קרח יז, ה.
- 9. לשון רש"י עה"פ כו, יז.
- 0. ומ"ש הרא"ם (ח"ש שם) שבכ"מ (שמהן מקשה הרמב"ן שם על פרש"י) שנאמר ל' לך ב,דבר" שצ"ל פי' לך (לא עליך), ,פירושם מלשון אמירה" - ה"ז היפך פשטות לשון רש"י בכל מקומות הנ"ל ,וכן כל לי ולך כו' הסמוכים אצל דבור כו'" (וראה באר יצחק ח"ש שם. ועוד).
- 1. והא דלא כתב רש"י הלשון ,והיכן דבר"* כמ"ש בכ"מ (ואתחנן ו, יט. עקב יא, כה. ראה טו, ו. ועוד) - וכלשון המכילתא ויל"ש בא שם - י"ל שכתב כן רק כאשר המקום בו דבר (לראשונה) אינו בדיוק כהלשון שאומר ,כאשר דבר", או כשהדבור הי' אח"כ (כבפ' ראה שם). ועוד י"ל.
- 2. ואף את"ל כפי המובן ממפרשים הנ"ל לפרש"י, שבכלל ,אין בתנאי המדבר שיהי' לו מקבל זולתו כמו האומר" (ל' הרא"ם שם), ולפ"ז אין נפק"מ אם נאמר ל' ,לו לך" או לא - שאני בנדו"ד, שמשנה בפסוק א' לגבי פסוק שלפנ"ז (משמיט ,,לך") יל"פ ,כאשר דבר" קרוב ללשון ,ציוה". ולהעיר שבכלל אמירה היא רכה לי תחנונים ודיבור בכל מקום ל' קשה (פרש"י בהעלותך יב, א. וראה פרש"י יתרו יט, ג).
- 6. *) כ"ה ברוב הדפוסים וכת"י רש"י (שתח") ובדפוס ראשון דרש"י אי ,והיכן דבר".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.