135

ובעניננו, אדרבה: הענין של .מתו בעטיו של נחש", שאין שום חטא וחסרון אחר, אלא שאי אפשר להסיר את ,זוהמת הנחש .. מכל וכל" - מתאים לדרגא בנפש שבה ה;זוהמה" עלולה לפגוע. כלומר, לחיצוניות האדם ולכחות הגלויים שלו, ששלימות ומעלה כזו גם בדרגות החיצוניות מותאמת רק ליחידי סגולה, ואינה שייכת לכל אחד ואחד.

ואילו הענין של ,חטא משפט מות .. שיחסר טעם משפט מות" שמצד ה,סתים דנשמתא", ששם ,עטיו של נחש" אינו יכול לפגוע - ובוודאי לא בעצם נשמתו של היהודי - קיימת שלימות זו אצל כל יהודי. כי פנימיותו של כל יהודי, יהיה מי שיהיה ובכל מצב שהוא, נעלית מכל זוהמה של

חטא. עד שהדבר יכול להתגלות ולהשפיע בפועל ממש ולהלכה למעשה.

כפי שרואים, שיהודי המצהיר בגלוי ובכל התוקף שהוא לא יקיים את הפסיקה של בית הדין הקובעת שעליו להביא קרבן, הרי בית הדין כופה עליו עד אשר הוא אומר רוצה אני, ואז קובעת תורת אמת שוהו רצונו האמיתיי'.

ובזמננו, כאשר מצוה לגלות זאת החכמה, יכול ומצווה כל אחד לבטא זאת בגלוי, על ידי גילוי ה,סתים

תצא א

דנשמתא" בעצמו, באמצעות לימוד ,סתים דאורייתא", באופן שה,סתים" יהיה ,גליא" - שיתפרנסון מיניהי, מבינים זאת בכחות החב"ד שבנפש, עד שהדבר חודר אל האדם כולו.

וכאשר ,מעיינות" הנשמה מיפות גם את ה,חוצה" שבאדם, הוא שרוי במצב שבו אין הוא קשור לחטא.

3 פוצו מעיינותיך חוצה"

ההוראה הנלמדת למעשה האמור לעיל היא:

יש צורך ב,יפוצו מעינותיך חוצה": צריך להפיץ את המעיינות של פנימיות התורה, שיתגלו עד ל,חוצה", לכל יהודי. ועד ל,חוצה" של היהודי הנחות ביותר מבחינה רוחנית. כי כל יהודי קשור, בפנימיות נשמתו, עם פנימיות מעיינות התורה.

ועל ידי כך שילמדו אותו את פנימיות התורה, למרות שכדי ללמדו צריך לתרגם זאת לשפה אחרת