101

וכדברי חז"ל*3 ,והמפייסו בדברים". וזה עיקר במצות הצדקה, כפי שפוסק הרמב"ם"': ,כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות... אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה".

בכך מתבטאת המחלוקת בין רבן גמליאל לבין שתי הדעות הקודמות לו:

רבי אליעזר ורבי יהושע סוברים שהעיקר במצות הצדקה הוא ה,חומר" והכמות, פעולת הנתינה לעני. ולכן, לדעתם, כיון שאומות העולם עושים צדקה וחסד למען שכר, לפיכך זוהי ,חטאת": כיון שכל מטרתם היא השכר לעצמם, ועד כדי כך - שאם לא יקבלו את שכרם הם מתחרטים"* על הצדקה - יוצא, שיש פגם במעשה הנתינה, שהוא נעשה לפי רצונם שלהם בשכר ולפי גודל השכר, ולא בהתאם לצרכי העני: אין הם עוסקים בנתינת צרכיו של העני, אלא הם דואגים לעצמם לאריכות ימים, או ,שתמשך מלכותן".

ואילו רבן גמליאל סובר, שהעיקר בכל דבר הוא הצורה" והאיכות. וכך גם במצות הצדקה, שהעיקר בה הוא ,והמפייסו". ובהתאם לכך, לדעתו, ה,חטאת" של אומות העולם במעשי הצדקה והחסד אינה משום שהם עושים זאת למען שכר, כי לפי שיטתו אין הם

פוגמים בכך בעיקרה של הצדקה, אלא משום שהם עושים זאת ,להתייהר" - משום חשיבותו וגדולתו של הנותן, וזהו פגם באיכות הצדקה: עיקרה של הצדקה הוא סבר פנים יפות, פיוס העני, וזה אפשרי רק כאשר הנותן אינו מחשיב את עצמו מעל לעני - ואילו כאן הם נותנים צדקה וחסד באופן הנוגד ל,והמפייסו": מטרתם היא ,להתייהר", גאוה וגסות הרוח!

ט. הכרעת האיכות גם על חשבון הכמות

גם בענין הצדקה יש ,צריכותא" להדגיש את דעת רבן גמליאל - שהאיכות וה,צורה" היא המכריעה - כי בשיטתו לגבי הצדקה יש חידוש על פני אותה שיטה לגבי דברי קדושה אחרים: תפלה ו\,בית המדרש" - תורה:

מהותן ועיקרן של התורה והתפלה איננו = ה,חומר"י, = אלא ה,איכות" והתוכן הפנימים שלהן: עיקרה של התורה'* הוא - הבנת הענין הנלמדי*, וכך גם כאשר זהו לימוד עמוק המביא