31

אמנם, משה רבינו בודאי זכר תמיד שהוא קיבל תורה מסיני ועוד, ובודאי חש שיש בידיו מעשים טובים חשובים מאד - אך ענוותנותו של משה היתה גדולה כל כך, עד שסבר שלא מגיע לו דבר על כך%*,

הספרי) ,,אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם" - כי לולא זה לא היינו אומרים שמשה התפלל בלשון של מתנת חנם, מכיון שע"פ תורה ,ונתתי גשמיכם גו'" תלוי ב,אם בחוקותי תלכו גו'". ורק מכיון ש,אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם", עכצ"ל שכן הוא בפירוש ד,ואתחנן" כאן.

ומטעם זה מוסיף רש"י ראי' מן הפסוק (תשא לג, יט) ,וחנותי את אשר אחון" [שלא הובא בספרי (והוא מדב"ר שם, שרש"י שוללו - כנ"ל הערה 4)] - כי מכיון שזה חידוש שצדיקים מבקשים מתנת חנם, הוצרך רש"י להביא הוכחה שכך היא דרכו של הקב"ה. וראה גם גו"א כאן.

0) ראה עד"ז חי' ופי' מהרי"ק כאן (וראה גם פנים יפות כאן - הובא באוה"ת הנ"ל. דרשות הר"ן דרוש ט. פנ"י לברכות לב, ריש ע"ב. ועוד). ושם, שלשון רש"י ,יש להם לתלות בזכויותיהם" - ,רצונו לומר לפי מחשבת ההמון יש להם לתלות כו'", אבל ,,הצדיקים בשכלם הזך מכירים האמת כי הכל נחשב חנם". ובצידה לדרך כאן: לולא טעם זה (דאין לאדם שום חוב על הקב"ה) הי' תולים בקשתם במעשיהם הטובים ולא היו נמנעים מחמת ענוה.

ולפי המבואר בפנים אפשר לפרש הלשון .היו יכולים לתלות" - שלפי האמת, כלפי שמיא גליא שיכולים לתלות במעשיהם, אלא שבהרגשת הצדיקים אינו כן ולכן מבקשים מתנת חנם. ולהעיר בכ"ז מלקו"ש חט"ו שם.

כפי שידוע ההסבר'" על הפסוק:י ,והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", שלמרות שמשה ידע את מעלותיו הרבות לעומת ,כל האדם", הוא היה ,עניו מאד מכל האדם", כי הוא העריך שאין זו מעלתו שלו, אלא הוא קבל הכל מלמעלה. ואדרבה: אילו היו למישהו אחר כחות ומעלות כאלו, היה הלה טוב יותר ממנו.

וזהו ההסבר להבדל בין דברי הספרי לדברי המדרש:

במדרש מודגש ש,אין לבריה כלום אצל בוראו" - כלפי הקדועדברוךהוא אין העבודה תופסת מקום, ולכן מבקשים ממנו בלשון תחנונים - מתנת חנם.

ואילו בספרי מבואר ש;היו יכולים לתלות .. במעשיהם הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם", אין הכוונה להדגיש בכך ש,מעשיהם הטובים" אינם נחשבים כלפי הקב"ה, אלא להדגיש את ענוותנות הצדיקים, שמעשיהם הטובים לא נחשבו בעיני עצמם, עד כדי כך שהם מבקשים מהקב"ה רק כמתנת חנם.