7

תרגום התורה לשבעים לשון על ידי משה רבינו, או קיום הציווי ,וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" בשבעים לשון, נעשו לפי ציווי ה' (וביחד עם התורה במקורה בלשון הקודש), ולכן לא ייתכן שתצמח מכך הבנת התורה שלא לפי הכוונה, כי בכל שבעים הלשונות הורגש הציווי, וחשו בקדושת התורה כפי שהיא בלשון הקודש ונאמרה. מפי הקדוש-ברוךהוא*.

אך כאשר תרגמו את התורה ליונית עקב דרישת תלמי המלך, ולא עקב ציווי ה', עלול היה לנבוע מכך תוצאה שלילית: במקום שילמדו מ,בראשית ברא אלקים" את אחדות ה' בהתאם לאמת, עלולים ח"% לפרש .שתי רשויות הן וראשון ברא את השני"*. וכך גם בפסוקים אחרים בתורה, ששינו אותם לתלמי המלך, שברובם התאפשר פירוש העלול להביע את ההיפך מאחדות ה' וההיפך מהתורה".

ט. שמאי הלל - דין ורחמים

כפי שמשמעות של יום שנעשה בו העגל, וביתר דקות תרגום התורה ליונית, כך הוא ביתר דקות בתורה עצמה, לגבי מחלוקת שמאי (בית שמאי) והלל (בית הלל).

ידוע9, שהשרש של שמאי (ובית שמאי) הוא ממדת הגבורה - דין, והשרש של הלל (ובית הלל) הוא ממדת החסד - רחמים. ולכן באופן כללי נוטים בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא.

ההבדל בין מדת הדין למדת החסד והרחמים דומה לנאמר במדרש9 על חסד ואמת, ,חסד אמר יברא .. ואמת אמר אל יברא". כלומר, מצד מדת הדין אין מקום לעולם, אך לא כן מצד מדת הרחמים.

לאחר בריאת העולם יוצא מכך, שמצד מדת הדין ניכרים ההתבטלות והשבירה של העולם"י, ואילו דרכה של מדת החסד היא, להיפך, ,להמשיך" ולהוריד אלקות לעולם.

מכך מובן ההבדל המהותי יותר בין מדת הגבורה לבין מדת החסד: לפי מדת הדין נראה שהעולם הוא מציאות נפרדת (בתחושתו) מאלקות, ולכן צריכה