515

.. . ולכתבו שהעדר כתבו בעבר, מפני שאין לו מה לעשות וכו', מובנת הפליאה על מענה האמורה: בה בשעה שרבבות ואלפי בני ישראל באה"ק ת"ו נשמתם צמאה לדבר ה' אשר גילה ע"י עבדיו נשיאינו רבוה"ק [אף שישנם מהם כאלה היודעים מצמאון שלהם וכאלה שהגוף מסתיר על הצמאון, ומובן שעל אלה הרחמנות גדולה עוד יותר], והוא שזכה בחסד עליון לדעת עיד תורת רבותינו נשיאינו, כותב שאין לו מה לעשות! ובודאי שהאריכות בזה אך למותר, ובפרט בזמן שמחתנו שמצותו אגוד ד' מינים שהם מייצגים ד' הסוגים דבני ישראל, והנקודה התיכונה בזה, שאין האתרוג יכול לקיים מצותו באם אין הערבה ביחד עמו, וד"ל.

ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יתבונן ויפעול בהפצת המעינות חוצה, ויבשר טוב בטוב האמיתי, טוב לשמים וטוב לבריות וטוב העושה פירות (קדושין מ' א').

.. . מובנת הפליאה והתמי' על הקור רוח בסגנון מכתבו שאינו עוסק באופז מיוחד בהפצת המעינות, אף כי בטח (כיוז שמשתמש בביטוי האמור) יודע המדובר בזה באגה"ק של הבעשי"ט, ובפרט ע"פ פס"ד ערוך בש"ס וברמב"ם, אשר לעולם יראה עצמו שקול וכל העולם כולו שקול כו

. . ומוסג"פ הקונטרס לחג הגאולה, מכתב ממחנ"י ומכתב מועד המעמד וע"ד הצחות י"ל, שהם בג' קווין תעוגמ"ח. ובודאי ישתדלו ככל האפשרי לזכות בשלשתן את הרבים. ועד מתי יחצה העם אשר אתם לשתי מחנות, עמא דבר ואנ"ש? ופשיטא, אשר ההתאחדות צ"ל דוקא באופן שהכל יהפכו לאנ"ש, ולא להיפך ח"ו. ועל מי יש להטיל עבודת הבירור הזה במחנם? ולמתי נדחה ענין זה?...