510

בהנוגע לפועל, היינו עכ"פ קירוב הדעת של הקוראים לעניני יהדות, הנה מוכרחני לאמר, שלא לזה היתה כוונתי וכמו שכתבתי בפירוש שהנני מתכוון שידפיסו בשפה -.. עניני חסידות און דעם ארום פון חסידות, והדגשתי כ"פ במכתבי, שכוונתי בזה להעתקה מתוך השיחות ומכתבי קדש וכו' -- כי בודאי ישנם יודעי שפה ... שיתעסקו וגם מתעסקים בהפצת רוח היהדות בכלל, וא"צ לשכוח על אזהרת הכתוב כרמי שלי לא נטרתי, שגם בקדושה גופא הרי יש כרמי שלי, היינו המיוחד -- שאחר לא יטפל בזה, וכרמים משותפים שגם אחרים יטפלו. וה"ה בנדון דידן שכל דבר המביא ללימוד תורה וקיום המצות נחוץ ביותר, ופשוט אשר על אנ"ש והתמימים להתעסק בזה במסירה ונתינה, אבל מוכרח הדבר שיתעסקו ג'כ בהפצת עניני החסידות, ואודות זה כתבתי כ"פ להאברך . . . שי'. ונוסף על הטעם הנ"ל בזה, היתה לי עוד כוונה פרטית בנוגע להאברך הנ"ל, וד"ל. מובן שאין כוונתי לאמר מוסר, אלא בהנוגע לפועל על להבא, שצריך להמציא להנ"ל קטעים משיחות הקדש או ממכתבי נשיאינו וגם מאמרים קלים מתאימים למהות בנ"י הנמצאים עתה ב... ולהשתדל שיעתיקם וידפיסם וכו

47 בודאי לא. יקפיד. כת"ר. שיי. על מכתמי-זה;- כי-דרישת -השעה הוא;: ולא" כתבתי7"

הנ"ל להאברך ... שי, כי רצוני, מפני כמה טעמים, שתבוא ההתעוררות מצד כת"ר, ומבלי שידע הנ"ל שלא לזה כוונתי, שלא יפעול בו ח'ו נפילת רוח,

... כל נשמתא ונשמתא הווה קיימא קמי מלכא קדישא ואח"כ ירדה בגוף, והכל בשביל לשמש את קונו -- כמאמר המשנה ולהאיר את חלקו בעולם, כמבואר הענין בתניא ובכ"מ. והוסיפו ביאור רבוה"ק זי"ע, ובפרט כ"ק מו"ח אדמויר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ץ, אז מען מוז טאן ניט נאַר מיט זיך והקרוב אליו, אלא אפילו גם עם הרחוקים, כדי שיפוצו גם המעינות (ולא רק מי באר ומים שאובים) חוצה.

מעצמו מובן, אשר גם זה שלא הושיטו לו מן המוכן את המכשירים לזה, -- צריך הוא להתאזר בכל כחותיו למצוא אופן לפעול בזה, ועאכו"כ מי שזכה שההשגחה הפרטית העמידתו על חלק היפה ואומרת לו -- ובחרת בחיים, שצריך לעבוד עבודתו בשמחה אמיתית, הפורצת כל הגדרים, אפילו של השכל ושל הרגש -- שבמילא תהי' עבודתו בהצלחה מופלגה.

והביאור אך למותר, עד כמה גדולה הרחמנות על נשמה שנסעה וירדה כמה מדריגות מקמי מלכא קדישא ונתלבשה בגוף עכור ובעוה"ז הגשמי שהרשעים