507

שיחה ה

ה. הפצת המעיינות חוצה

... יהי רצוןז שינצל כשרונותיו בם חונן מההשגחה העליונה להפיץ עניני חסידות, תורתה ואורח חיים שלה בחוגים רחבים והולכים ומתרחבים. ואף שבודאי הפצת היהדות בכללותה מוכרחת היא, והרי משמשת יסוד ורקע להפצת עניני החסידות, אבל ידועה החשיבות המיוחדת דמצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים (עיין מועד קטן ט' סע'א ושם) אשר מצוות בכלל לא ישוו לדבר אחד מדברי תורה ובמצווה שא"א לעשותה עִיי אחרים הרי מכריעה את כף המאזניים לקצהו שדוחה תלמוד תורה. ולכן ענין הפצת החסידות, שמעטים המומחים בזה, הריהו בגדר של מצוה שא"א לעשותה עִיי אחרים וכל מי שחונן בכשרון מיוחד בזה הרי קודמת היא וגם לעבודתו של הפצת היהדות בכללותה. נוסף על הענין אשר מצוה גוררת מצוה ואי אפשר לבן ישראל שיקלוט עניני חסידות מבלי שיהווה זה סוף סוף מהפיכה

בעולמו ובאורח חייו בהנוגע ליהדות ועניני' ותורת אמת ומצוות". (ממכתב י"ג ניםן ה'תעשח"י)

וכמבואר כ"פ איך שהכל נרמז גם בנגלה דתורה ועד להלכה למעשה, הרי גם בזה כן הוא -- שמובן גודל החילוק בהנ"ל -- מפסק הדין דאפילו כל חפצי שמים, ז. א. מצות, לא ישוו בה לדבר אחד מדברי תורה, אבל במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים (כרמי שלי) לא רק ישוו בה, (מו"ק ט' סוף ע'א) אלא שגם מבטלין תית ועוסק במצוה, (עיי"ש ברש"י ותוספת).

ופשיטא שכוונתי בזה לתורת החסידות ועניני' הדרכותי' והנהגות", וכיון שנצטוינו על הנ"ל בודאי שישנה אפשריות מלאה, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואיז הדבר תלוי אלא ברצון...