499

בנועם קבלתי מכתבו מ-12/10/82, והנני מודה לו על שימת לבבו לכתוב לי על דבר ביקורי שלוחינו במשרדו בקשר עם פעילותם בהפצת התורה ומצותי" ועניני היהדות בכלל,

שזה מחזק בי תקותי, ובפרט על יסוד מאמר חכמינו זכרונם לברכה שמצוה גוררת מצוה, שכ' וחבריו מוסיפים והולכים בענינים אלה, ולא עוד אלא שבהתאם לכלל גדול שבתורה -- ואהבת לרעך כמוך, משתדלים להשפיע בכיוון זה בסביבתם.

ורואים בפועל שדוקא בעל עסק או מקצוע וכיוצא בזה, כלומר מי שאין תורתו אומנתו, יכול להשפיע ולפעול בהפצת היהדות יותר מרב או משפיע רוחני וכדומה -- מטעמים מובנים,

וחזקה על דברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, ובמיוחד כשהדברים מלווים דוגמא חי

ויהי רצון שיקויים אצלו כהוראת ימי חנוכה אלה -- שמוסיפים בכל יום בנר מצוה ותורה אור, והשם יתברך מוסיף בברכותיו בכל המצטרך, בגשמיות וברוחניות

גם יחד. (ממכתב ימי חנוכה, ה'תשמ"ג)

. בשאלתו אודות הסתדרותו בעתיד אם במשק אשר בכפר או באופן אחר שלא להיות קשור למשק ולחקלאות.

מכמה טעמים נראית לי הסברא שיסתדר במשק. מובן שאין כוונתי במשך זמן היותר קצר, כי אינו נוגע להמשך לימודו בישיבה משך תקופה מסוימה, אבל ההסתדרות תהי' כנ"ל.

ומי"ש שהסתדרות כזו סותרת האפשרות ללימוד התורה, מובן שאין כן העניז כיון שגם חקלאים ובעלי משק נתחייבו בלימוד התורה, ואין הקב"ה בא בטרוניא וכו'. ובפרט שרואים במוחש כמה בעלי משק וחקלאים עוסקים בתורה ומצליחים, ונוסף על כל שאר הטעמים, דוקא בתקופתנו דרוש להרבות מספר לומדי תורה העוסקים במקצועות אלו כדי לשרש הדיעה הכוזבת שהרוצים לעסוק במשק וכו' פטורים עי"ז מכמה עניני התורה והמצוה, ומובן שדוגמא חי' בזה מועילה יותר מכמה דברי תעמולה והתעוררות, וזכות הרבים מסיעת את העוסק בזה, וכנ"ל זהו נוסף על שארי טעמים, ובהם גם אלו שכותבם הוא במכתבו.

אפשר שיאמר שהנסיון שלו ת"ת וגם להמשיך בהמשק יותר מדי קשה הוא, אבל כבר ידוע פתגם רבותינו נשיאנו הק' שכמו שמחויב האדם לדעת החסרונות שלו כן