467

.. . במענה על מכתבה, בו מודיעה מקביעות זמן חתונתה ליום שהוכפל בו כי טוב...

תקותי שסיומה במכתבה -- שמחוסר זמן חדלה להתעסק באיזה ענינים, לא יגע

זה בעסקנותה בפעולות דהחזקת היהדות והפצתה, ובכללן פעולות במסגרת נשי

ובנות חב"ד, שהרי התעסקות בפעולות כאלו -- זהו מההכנות המתאימות לחתונה

ולבנין בית בישראל בנין עדי עד מאושר בגשמיות וברוחניות. והשי"ת יצליחה לבשר טוב.

(ממכתב כ"ט טיון תשי"ז)

במענה למכתבה משילהי שבט, בו כותבת ע"ד אופן פעולת בעלה שליט"א מעת בואו חזרה מכאן, והתוצאות בהנוגע להמשפחה, כיון שעסוק הוא ביותר וכו', וכפי שכותבת -- אפילו בתוך החברה שלנו מביטים על הנהגה זו בתמהון וכו'.

והנה לכל לראש עלי לשלול הטענה האחרונה. שהרי יסוד והתחלת כל ד' חלקי השו"ע: אל יבוש מפני המלעיגים. ובפרט שצ"ע טעם הלעג אם אינו מפני קנאה וכיו"ב. והלואי שתהי' קנאת סופרים -- שתוצאותי' -- תרבה חכמה.

בהנוגע לגוף טענתה היא מובן שבכלל צודקת, שעל הבעל והאב להקדיש מזמנו לאשתו ולהילדים, כי פשוט בתכלית, אשר לא פחות חשוב הוא משאר מצות תוה"ק. וידוע דברי כ"ק אדמו"ר. (מוהרש"ב) נ"ע בדברו ע"ד הנ"ל, שכמו שצריך להניח תפילין, כן וכו'. אבל ביחד עם זה, בטבע כל עבודה בשטח חדש -- שאי אפשר לצמצם הזמן ולהגבילו מתאים להשעון, באם רוצים להתחיל את העבודה באופן שתהי' מבוססת ובת קיימא. ואם בכל אדם הדברים אמורים, עאכו"כ בהנוגע לבעלה שיי, שבודאי מכרת אותו שאינו אדוק בשיטת הדרך הממוצע, וכשמתחיל בעבודה ה"ז בכל ההתלהבות, ובאם יצמצמוהו באיזה אופן שהוא -- גם מלכתחילה : לא יתחיל. אבל ע"פ הנראה, השערתי וקרובה היא לודאי בעיני, שלאחרי שתעבור תקופת ההתחלה בעבודתו בשטחים החדשים, בודאי שיכנס למסלול, ואז ימלא חובתו קדושה בתור בעל ואב כנ"ל. ועוד זאת שלא יגע זה גם ביעילות פעולתו בשטחים החדשים. וכידועה הדוגמא על זה, אשר למרות שהרבה הקב"ה תומ"צ לישראל עד למספר תרי"ג, הנה לא לבד שאין מצוה גורעת וסותרת השני' אלא אדרבה אמרו חז"ל -- מצוה גוררת מצוה. ולכתבה -- מה יפול בחלקה, הרי הלואי שתרבנה כמותה בישראל, אשר בעליהן יזכו להתעסק בחינוך בני ישראל המקרב את לבם לאבינו שבשמים. אשר שכרם ושכר כל המשפחה, ובפרט האשה שהיא עוזרתו בדרכו זו, אין די באר -- הן בגשמיות והן ברוחניות.