462

נמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט, שנת סגולה להפצת מעינותיו שהיא היא תורת החסידות,

מובז וגם פשוט, שאיפכא מסתברא, ובדוגמת האדם בעצמו -- שכשמרגיש = חלישות באיזה מאבריו, פשיטא שאין זה טעם שיביא הוא חלישות בשאר האברים..- = . ואדרבה אחד מדרכי הרפואה להאבר שנחלש -- הוא ע'י חיזוק ותוספת חיזוק בשאר האברים.

והרי כל ישראל הם קומה שלימה אחת, ועד"ז קומה בתוך קומה -- אנ"ש חב"ד וצעירי אגו"ח במיוחד.

במלות אחרות, באם רואה (והרי הכל בהשגחה פרטית) שבנקודה אחת או יותר, ישנה חלישות, בודאי שזהו הוראה באצבע מלמעלה, שעליו לעורר השייכים לזה ע'ד החלישות, ולפעול בעצמו -- שיכפלו וישלשו פעולות האמורות, בכדי למלאות מה שחסר והוספה. וגם זה עיקר בהאמור -- שכיון שלפום גמלא שיחנא, הנה דרישת הוספה האמורה ה"ה הוכחה שהוסיפו לו גם בכחות נוספים ויכולתו שיוסיף כהנה וכהנה, בפעולותיו שעד עתה. ועליו רק להוציא הנ"ל מהכח אל הפועל, וק"ל. ולפשיטות הענין אין הדבר דורש ביאור נוסף. ואחכה לבשו"ט בכל האמור, וגם מפעולתו על חבריו בנקודה האמורה. וגם בזה אין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכתב כ"ז ניסן תעוי"ט)