432

ב) לא מחכים עד שהאויב יתחיל בהתנפלותו, אלא מתקדמים ועורכים מלחמה עם האויב, וזוהי מלחמת תנופה.

ושתי מעלות במלחמת תנופה על מלחמת הגנה:

א) בכל מצב ישנו צד חזק וצד חלש. כשהאויב מתחיל במלחמה הוא בוחר אצלו את הצד החזק ואצל יריבו את הצד החלש. אבל במלחמת תנופה אפשר לבחור אצל עצמו את הצד החזק ואצל האויב את הצד החלש.

ב) בכל מלחמה גם כשמנצחים בה, מהרסים ומאבדים משהו, ובפרט שבשעת חירום אי אפשר להנהיג בטוב את משטר הנהגת המדינה כמו בשעת שלום. אבל כשהולכים במלחמת תנופה, אפשר לסדר מקודם היטב את כל הנהגת המדינה, באופן שהמלחמה לא תבלבל כלל להנהגת המדינה, ופעולת ההירוס תהי' רק בשטח האויב.

וככל הדברים האלה הוא במלחמת היראים עם אלה החפשים לעת-עתה (ועיין בסוף הלכות מלכים להרמב"ם שבימי המשיח ,יכוף" כל ישראל לחזק בדקה, היינו בדקי התורה והמצות) שיש בזה שני-אופנים ודרכים: מלחמת הגנה ומלחמת תנופה?*.:

מלחמת הגנה היא: כשהחפשים הולכים לצוד נפשות ישראל למחנם, מתאספים אז וטוכסים עצה איך לעמוד נגדם.

מלחמת תנופה היא: לא מחכים עד אשר הם יתחילו ללחום, אלא אדרבא, הולכים למחנם ומאירים שם באור התורה והמצוה, וצדים מהם נפשות לקרבם לאביהם שבשמים.

וכשם שבמלחמה בגשמיות ישנה מעלה במלחמת תנופה על מלחמת הגנה, בין בניצוח המלחמה ובין בשעת המלחמה עצמה, כך גם במלחמה הרוחנית, שהמעלה במלחמת תנופה היא בשתים:

א) כשהולכים במלחמת תנופה אפשר לבחור את הזמן ואת הענינים שקל יותר לנצח בהם.

ב) כשהאויב מתחיל ללחום, ישנם כאלה שאינם מתנהגים בסדר הרגיל ומתירים לעצמם איזה ענינים קלים -- כמו דרבנן והדומים לזה -- בכדי לנצח את העיקר, משא"כ בשיטה של מלחמת תנופה לא מאבדים מאומה.

אל לנו להסתפק בחוגים שלנו, אלא מוטל עלינו החובה להכנס בשדה האויב אלו האומרים שהם אויבים אותנו ולהאירם בנר מצוה ותורה אור.

וגם כשהולכים פעם ולא מצליחים -- אין להתפעל מזה, אלא צריכים ללכת עוד פעם ועוד פעם, וסוף כל סוף ינצחו את המלחמה.