431

וכח וחיות נוספים גם בלימוד הנגלה וקיום המצות בהידור, וכמובן מלשון זהר הק' (חלק ג' קנב עמוד א') שקורא זה בשם נשמתא דאורייתא, שככל שמציאות הנשמה מתבלטת יותר ונראית יותר -- מתוסף ג'כ בחיות הגוף בכללותו, ובחיות כל אבר ואבר ממנו. והנמשל מובו.

וע"פ מרז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה, הנה בודאי ימשיכו את כל הנ"ל במעשה בפועל, היינו -- הפצה בפועל בהנוגע לאחרים, והמשכת החסידות שלהם - בהנוגע לעצמם -- במעשה ממש. ויה"ר, שמתאים ללשון המדויק חפץ ה', שחפץ הוא פנימיות הרצון; תענוג -- הרי תהי' גם התעסקותם בחפ?ץ פנימי, אשר פעולות הנעשות מתוך ענג אמיתי -- מצליחות ביותר.

ישנם* ענינים בתורה שמספיק בהם ה,רוב", שרובו ככולו. וישנם ענינים שלא מספיק בהם הרוב, אלא צריך להיות כולו ממש דוקא. וכמו במצות ד' מינים שצריך להיות אתרוג שלס, לולב שלם וכו' ולא מספיק שיהי' בהם רוב שלם.

בנוגע לעם ישראל, לא מספיק שרוב ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצותי', אלא מההכרח הוא שכל ישראל ממש, ילמדו תורה ויקיימו מצותי'. ואי אפשר בשום אופן לותר גם על יהודי אחד.

ואם ישנו יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה, הרי זה נוגע לכל הכלל כולו. משום שישראל ערבים זה בזה. וכמו שאמרו רז"ל שהתורה ניתנה לששים רבוא דוקא, ואם הי' ששים רבוא פחות אחד, יהי' מי שיהי' גם הפחות שבפחותים, לא היתה ניתנת התורה ח"ו גם לגדול שבגדולים, כמו משה רבנו.

ולכן אין לנו להסתפק ולהתצמצם בתוך ד' אמות של יהודים שומרי תורה, אלא עלינו לצאת גם ל,חוץ" ולעשות גם שם כל מה שביכלתינו, ויותר מכפי יכלתינו, עד שנפעול בכל היהודים שיאמרו נעשה ונשמע.

בסדר הנהגת מלחמה ישנן שתי שיטות:

א) כל זמן שהשונא אינו מתנפל, לא עושים כלום כנגדו. ורק כשהשונא מתחיל להתנפל על העיר ויושבי' -- לוחמים כנגדו בכדי להגן על העיר, וזוהי מלחמת הגנה.