361

במענה למכתב כת"ר מיום השני, בו מעיר על הא דאמרי אינשי הלשון זי"ע רל , על -- כלשונו במכתבו -- צדיקים אשר בגנזי מרומים ולא על צדיקים שחיים הם אתנו לאורך ימים טובים.

ולדעתי הביאור בזה, כי צדיקים אשר חיים הם אתנו בעלמא דין, נשמה בגוף, הנה הצדיק עצמו מגין -- בתפלתו וכו' -- וכלשון רזיל, שמביא גם כת"ר במכתבו עֶה'כ סר צלם מעליהם, משא"כ צדיקיא דאתפטר. ולכן אז מזכירים זכותו. והוא מלשון זכות דמשנה סוטה (פ"ג, מ"ד). אלא שבנדו"ד הוא גם זכות דמצוה. עיי"ש.

בהזדמנות זו מוסג"פ קונטרס שהו"ל לאחרונה, והוא בקשר עם ש"פ זכור וימי הפורים שעברו. ובודאי אשר יש לכתיר קביעות עתים בלימוד פנימיות התורה, וכידוע דברי האריז"ל ע"י תלמידו הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות, איך שבדורות אלו מצוה לגלות זאת החכמה, ורז"ל שלאחריהם ביארו הכרח הענין, ועיין אגה"ק לרבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) סי' כ"ו ובקונטרס עץ החיים לנכד נכדו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע. ועוד.

בכבוד ובברכה

מה שכן צ"ע בענין זייע -- הוא: מהו שייכותו להזכות דהצדיק, שיגן עליו. והרי אפילו אבא לא מזכה ברא. ואפילו לתירוץ א' בתוסי (סוטה י, סע"ב) דהיינו דוקא בעוז ע"ז. ואפילו ע"פ מש"כ כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) בצוואתו חנוך לנער. וזיל: ומי שעינים לו יראה שהכוונה במ"ש שהאב אינו מציל לבנו, היינו מעשה האב שעושה לעצמו (ר"ל לא בשביל בנו) אינו מועיל להבן, משא"כ בהצלת הבן להאב אף מה שהבן עושה לעצמו (לא בשביל לזכות את אביו, כי אם עושה מע"ט והולך בדרכי ה' כמו שהוזהר לכ"י בתורתינו הק' ומוסיף אומץ לדקדק בכל דבר כו') בכל עשי" טובה שעושה מציל לאביו מדינה של גיהנם ומכניסו לג'ע כו' ומ"ש בנוסח התפלה וזוכר חסדי אבות כו' היינו מה שזוכר לנו הכרב שכרת עם אבותינו עלינו כו' עכ"ל.

עב"פ צ'יל תפלת האב או עשייתו בשביל הבן. ולהעיר מענין דזכות אבות (שבת נה, א, ויק"ר פל"ו, ו. ירוש' סנה' פ"י ה"א. ועוד).

ועפ"ז ציל ד,זללה"ה" צ"ל על כל צדיק (ע' ס"ח סי' תתק"ף ובנ"כ שם) -- אבל זי"ע -- הוא כשהמדובר בצדיקים מדריכי ישראל או מארי דאורייתא מלמדי תורה לרבים והמדבר לומד תורתם והולך בדרכיהם והוראותיהם שעליו נאמר לבניך אלו

התלמידים. וק"ל. ואכ"מ. (ממכתב כ"ח אדר, תשי"ח)