352
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אצבעותיהם אין טעם לאסרו לנ"כ וכנ"ל, אבל עתה דכל הכהנים עושים ה' אוירים -- ולו יהא משום מנהגא -- והוא לא יעשה כזה, הרי סו"ס משונה הוא מחבריו ואתי לאסתכולי בי' ויגרום היסח הדעת, ולכן יש לאסרו לנ"כ ומטעם זה גופא לא יועיל גם אם יקשר אצבעותיו בציצית טליתו -- כשאלת השואל -- כיון דגם אז משונה הוא מחבריו ואתי להסתכל בו.
ונ"ל דגם סברא זו אינה, דאת"ל דאיזה שינוי שיהי' בו גורם שיסתכלו בו עד דאתי להיסח הדעת, והא דאמרו בוהקנות וכו' הוא לדוגמא בלבד, ועיד שכתב בפיה"מ מגלה דאיסטיס ופואה ל"ד (והא דלא כתבו במשנה תורה הוא כידוע בכללי הרמב"ם, שדרכו ע"פ רוב לכתוב רק המבואר בהדיא) פליאה גדולה איך לא הובא בפוסקים חדוש זה דאיזה שינוי שיהי' בו אוסרו מלישא כפיו, גם לי הש"ס ופוסקים ל"מ כן, גם בשו"ע אדה"ז סמ"ו -- והוא מהב"י -- בדקאמר טעמא שאין מועיל לכהן שיש לו מומין בפניו שישלשל טליתו במקום דחבריו אין משלשלין, מפני דכיון דמשונה הוא יסתכלו בו וכו', הלא עדיפא מיני' הול"ל, דזה גם כהן שאין לו מומין אסור לעשות כיוז דמשנה המנהג ואתי להסתכל, גם אח"ז כתב ,ואפי' רצו כל
= הכהנים לשלשל טליתותיהם -אין- להתיר שכיון שלא: התרגלו כו' :מכירים: העם--
שבשביל זה שיש בו מום הוא ובאים להסתכל בו", דייק לומר ,שיש בו מוםי דלכאורה לא הול"ל אלא ,שבשביל זה הוא" גם סיומו ,ובאים להסתכל בו" הלא בכל הכהנים מסתכלים כיון ששינו מהרגיל. אלא ודאי דבעינן שינוי גדול שיגרום להסתכלות יתירה עד דאתי להיסח הדעת, ולכן שינוי דשלשול הטלית בלבד בלא מום אינו מספיק לזה, ולכן כתב ,אבל אם רצה זה שמום בו -- והוא בדוקא -- לשלשל טליתו אסור", וע"ד סברא זו שלא כל השינוים שוים, מצינו ג'כ בלח"מ הלי נ'כ פט"ו ה'ב, דפי' דעת הרמב"ם דבשינוי דעקומות לא מהני דש בעירו משא"כ סומא (וצ"ע מירושלמי מגילה פ"ד ה"ח, הובא בתוד"ה אם, דמהני גם בעקומה) ועיג'כ בב"י דהא דאיירי בש"ס בסומא בעינו אחת, משום דהו"א דוקא סומא בשתי עיניו אסור לישא כפיו. ובמילא גם בנדו"ד כיון דלא נמצא בשו"מ דנחשב למום ואסור לנ"כ, הרי גם עתה, אף שמשונה מחבריו, אין יסוד לומר דזה בלבד מספיק לאסרו, ומחויב לנ"כ, ומטעם זה גופא גם מי שאינו יכול כלל לחלק אצבעותיו נושא כפיו, ובפרט שבימינו מנהג הקהל לכסות פניהם בטלית יש לעשות סניף מסברת הט"ז, הובאה בסעיף מו, אף שבבעל מום אין נוהגין כן.
והנה בזה שיקשר אצבעותיו בציציותיו כדי שיוכל לקיים מנהג ה' אוירים, נסתפק השואל אם יש לעשות כזה, כיוו שיהי' הפסק בהשראת השכינה בין אצבעותיו, ומה שיש להעיר ע'ז הוא, א) ממש"כ אדה"ז ססליו דראי' בעלמא -- בכהנים -- מותרת אך נוהגים ליזהר מוכח דפוסק כהאומרים דעתה הוא רק זכר למקדש שאז היתה השראת השכינה, ולכז כתב בכל הסימן טעמא דהיסח הדעת, עיין רש"י מגילה (כד, ב) ד"ה כהן, תוד"ה בכהנים חגיגה (טז, א) מג"א סקכ'ח ס"ק לח. ב) עכצ'ל דלא איכפת לן בהפסק כזה כהפסק דציצית, כיון דלא אשתמיט בשו"מ לומר, דבמקום שנ"כ בחול צריך להסיר רצועת התפילין מהאצבע קודם נ"כ, -- והמחבר בפרט איירי במקומות דנ"כ בחול כמ"ש ר"ס קכיט ובס' כיז הביא הא דכורכין הרצועה על האצבע -- אף שיש לחלק דרצועות דתפילין במקומן הן משא"כ הציצית בנדו"ד, וע"ד נגעים פי"ג מ"י ומקואות רפ"י ולכן הוי הפסק טפי --
הערות
- 2. לקוטי הוספות / נשא שיחות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.