329

לאשכנזים וספרדים גם יחד, וכידוע פתגם אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, תלמיד תלמידו של הבעש"ט, אשר תורת החסידות נחלת כל העם כולו היא.

... אין ברשותי שלא להזכיר בהזדמנות זו, את שעת הכושר שנמצאים אנו בשנת המאתים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעש"ט זיל מייסד תורת חסידות הכללית, ואף שאיני יודע יחס כת"ר להנ"ל -- וכמדומה שחינוך פראנקפורט לא הי" לו בכלל איזה יחס קבוע בזה (אף שלפלא קצת הדבר, כיון שבעל ההפלאה הראב"ד דפ"פ הרי הי' אחד מגדולי תלמידיו של הרב המגיד ממלא מקומו של הבעש"ט) - בכל זה תקותי חזקה, שבתקופתנו זו אין עוד מקום לכל נקודה של התנגדות, שהרי מעשה רב וכל אחד מודה, שתורת החסידות והדרכותי' מוסיפין באהבת השם וביראת השם, שהן היסוד לקיום רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה, כמבואר בתניא פ' ד'. וראה ג"כ הרמב"ם הל' יסודי התורה ריש פ' ב' בפירוש שם. ועוד להעיר בנוגע להתנגדות בזמז הבעש"ט והגזירה אז, שהיתה דוקא באופן דמגלי טעמא תומ"י. ועיין ע"ז לה, א, וק"ל. להעיר מפ'ת אה"ע סו"ס קמ"ה. ותקותי שגם במחיצתו

ובמקום שידו מגעת, מפיץ הוא עניני תורה זו, והרי זכות הרבים מסייעתו. (ממכתב בין המצרים, יהפכו לששון בלי מצרים, ה'תעש"כ)

... מזמז רב שלא קבלתי ממנו מכתב, אף שאיני יודע מי ,חייב" למי. והעיקר שהזמן בינתים ניצל ככל האפשרי, ותקותי שכן הוא. ובטח יודע ע"ד סיסמא ,שלי" בשנה זו, שתקותי ודרישתי לעשות כאו"א בתוספת מרץ ובכל האופנים האפשריים בהפצת המעינות חוצה.

והשאלֶה ששאלוני מאין לי ששנה זו היא שנת סגולה וכו', הרי אם בתחלת השנה הי" ספק בזה, אבל עכשו שעברו כו"כ חדשים, הרי מעשה רב ורואים איך שכרוז של שנת המאתים מצא הד ורושם בחוגים שונים ומשונים. ואף על פי שאפשר שיש מקום לאחיזה בשכל להקושי' שהתעוררות בזה באה לאו דוקא מחוגים דתיים, או יותר נכון לאו דוקא מחוגים חסידיים, החיים חייהם הם ברוח תורת הבעש"ט גם בשנת הקצ"ט וקצ'ח כו' להסתלקותו, הנה האשמה בזה לא מצד אלו שאליהם פונים בקריאה וכרוז, אלא מצד חוגים חסידיים האמורים, וד"ל.

ומונז שכל האמור לעיל הוא בכוונה ג"כ לעורר לתוספת מרץ מכל אחד ואחד מאתנו, ומצדו הוא ג"כ -- כמובן וגם פשוט, עשי' בשני האופנים: תעמולה ולימוד