327

והחילוק (בקיצור עכ"פ): מה שקיימו מעצמן לפני מ"ת -- רק ריחות (ורוחניות) היו, ולכן במקלות דיעקב וכיו"ב לא נשארה שום קדושה לאח"ז. מה שנצטוו לקיימן (ובגשס דוקא) -- נשארה קדושה בהגשם גם לאח"ז (ולכן הוכרח אברהם להשביע באופן דשים ידך תחת ירכי) -- אבל רק קדושה שהנברא (המטה) יכול להגיע אליו (שרש הנבראים), כי גזירה שלא יעלו התחתונים למעלה; לאחרי מ"ת שענינו ביטול הגזירה -- קדשנו במצותיו, שלא בערך שרש הנבראים (ריחות בערך קדושת הבורא).

מ"מ היסוד להחילוק הנ"ל -- ראה בליקוטים הנ"ל. (ממכתב ג' אדר תשכ"ד)

ההערה בנוגע לספה"ע* שלא יהא כשני תורות כו' -- לא זכיתי להבין, שהרי התורה אמרה בפי' שעל כאו"א לספור בפ"ע (וע"ד וספרה לה, ולא כספירת שבוי"ו -- ראה תוד"ה וספרתם מנחות סה, ב) ולקבוע חה"ש ביום הנ', וזהו הדרך היחידית לקביעות חה"ש (מנין היחיד). ומקשה -- לא כן הוא, כ"א פלוני יחוג חה"ש במ"ט למנינו (שהרי בודאי לא יפטרו מספה"ע) ופלוני בנ"א למנינו והג' -- בנ למגינו! ועוד קושיות רבו מלספור (חסר תמימות, יתר על התמימות וכו).

הלח"מ (פיז דלולב) שהביא -- ה"ז שוברו. עיי"ש,

לפענ"יד מה שקורא למסקנתי ,חידוש גדול" -- החידוש הוא -- פשיטות הדבר ומאי קמ"ל.

מכתבי מענה בענין תפילין -- בטח נתקבל במועדו. (ממכתב שנת תשי"ח)

6-2

. להעיר ולהאיר אשר בעת מ"ת -- נסתר דתורה ניתן בנגלה (מעשה מרכבה וכו') משא"כ חלק הנגלה -- רק בנסתר וברמז.

וידוע מרז'ל וציווים: מה להלן כו' אף כאן כו'. וראה תו"א כא, ב. עיי"ש. (ממכתב ה' סיוץ תשי"ז)

6-2