300

שיחה י

100 לקוטי

שיחת יום ג' 9' פינחס, שבעה עשר בתמוז - יהפך לשמחה - היתשמיג - בביהכנ"ס לאחוי תפלת מנחה -

א. כללות ענין התענית הוא -- ,יום רצון לה'", כדברי הנביא' -- אשר ,גלה סודו אל עבדיו הנביאים"?.

וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן באגרת

התשובה -- גודל העילוי דענין התענית, ובכללות -- שזהו ,עת רצוזי: למעלה.

ומובן, שכאשר. ישנו ..,עת. רצוז"

למעלה, הרי זה פועל גם ,עת רצון" למטה, ובלשון הידוע -- שהאתערותא דלעילא נמשכת למטה ופועלת אתערותא דלתתא, וע"י עבודת האדם - אתערותא דלתתא -- נפעל עילוי נעלה יותר מאשר האתערותא דלעילא הראשונה, כידוע ומבואר בכ"מי.

ב. והנה, האמור לעיל הוא ענין משותף בכל ,עת רצון" הקשור עם ענין התענית,

[שזהו פרט ביחס לכללות הענין ד,עת רצון" -- שהרי מלבד ימי התענית ישנם כו"כ זמנים שהם ,עת רצון", ואדרבה: רוב הזמנים ד,עת רצון" קשורים עם ימים טובים ומועדים, ימי שמחה],

ונוסף לזה -- ישנו ענין פרטי הקשור עם כל תענית בפ"ע, ובעניננו -- שבעה עשר בתמוז.

ובזה גופא -- ישנו הענין הכללי דשבעה עשר בתמוז, וישנו הענין הפרטי הקשור עם הקביעות דשבעה עשר בתמוז בימי השבוע (שבזה ישנם שינויים משנה לשנה) -- כתורת הבעש"ט הידועה: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, ויש בזה לימוד והוראה בנוגע לכללות ענינו של יהודי -- ,אני נבראתי לשמש את קוני"*, הוראה בעניני עבודת "7 ה', אהבת ה' ויראת ה', תורה ומצוותי'.

וכמו כן ישנה הוראה הנלמדת מהפרשה בתורה שקורין בשבוע שבו חל שבעה עשר בתמוז -- כפתגם אדמו"ר הזקןי שצריכים ,לחיות" עם הזמן, היינו, לחיות עם ההוראות דפרשת השבוע שקורין בזמן זה, ובזה גופא -- הוראה מחלק הפרשה השייך ליום פרטי זה.

ובעניננו: הקביעות דשבעה עשר בתמוז בשנה זו היא -- ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ופרשת השבוע היא - פ' פינחס, וחלק הפרשה השייך ליום זה הוא -- משלישי עד רביעי בפ' פינחס. >

ומובן, שהוראות אלו מוסיפות עילוי מיוחד בכללות הענין ד,עת רצון", כי נעשו ,יומין זכאין", ועי"ז -- נפעל