221
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
קשור דווקא עם הגוף, בו קיימת בחירת העצמות? כנ"ליל.
ולכן: א) הוא מדגיש כי הדבר קיים ,כל זמן שאתה מבקשני", מכיוון שזה קשור עם העצמות לא שייך בזה חילוק ושינו*". ב) הוא מביא את הפסוק (ובדומה לכך שאר הפסוקים) .השוכן אתם בתוך טומאתם" השייך לגוף ועניניו, לא לנשמה ועניניה'? - שהרי
מטו"מ - מנ"א שיחות 1
(אפילו) דברי תורה אין מקבלין טומאה*".
יב. = יהודים מנחמים את הקב"ה - .מכח האב" הקיים בהם
בהתאם לביאור האמור בענין ,מנחם אב" תובן גם שאלת נוספת:
עניינה של נחמה בכלל הוא - כאשר אצל מישהו מתרחש דבר בלתי רצוי, ואין ביכולתו למלאות את החסרון, אזי מישהו שני שאינו נמצא באותו מצב, מוצא על כל פנים נחמה (אם בדברים ואם במעשה) עבור אותו אחד.
אך בנדון דידן, כיצד שייך לומר שביכולתם של בני ישראל לנחם את הקדוש-ברוך-הוא" - בשעה שהם עצמם נמצאים בגלות. ואדרבה: עיקר ענין הגלות הוא אצל בני ישראל, והגלות אצל הקדוש-ברוך-הוא היא רק תוצאה מזה שהוא נמצא ,,עמהם", עם בני ישראל?
והביאור בזה:
בנוגע לאב ובן אומרים חז"ל*': ,יפה כח הבן מכח האב", וידוע כי בכך מודגשים שתי קצוות: כח הבן אכן
הערות
- 2. ראה ד"ה וה' אמר המכסה שם. לעיל הערה 1
- 3. ויש לומר שזהו גם תוכן החילוק בפירוש .נקמת ה'" בין הספרי לבמדב"ר (ותנחומא) שם: בבמדב"ר (ותנחומא) מה שנק' נקמת ה' הוא ,בשביל תורה ומצות שנתת לנו הלכך הנקמה שלך לתת נקמת ה'", היינו מצד בחי' הגילויים, מצד היותם מקושרים בגילוי להקב"ה. (ע"י תומ"צ), וזה שייך בעיקר להנשמה: משא"כ בספרי הוא מצד עצם ענינם של ישראל שקדמו לתורה, לא מצד התקשרות הגלוי' (שע"י תומ"צ), וזה שייך בעיקר להגוף. שלכן: א) צריך כאן לשלול אשר ,לא נקמת ב"ו אתם נוקמים". ב) ממשיך בהחיוב: אלא נקמת מי שאמר והי" העולם" - שבענין ,ה" העולם" נדמה הגוף דבנ"י לגופי אוה"ע.
- 3. [ולהעיר שבתו"ש שם (ע' 120) מוכח דבחירת העצמות בהגוף שייכת לזה שהתהוות יש מאין הוא בכח העצמות. ע"ש. וראה שם ע' 122. ולהעיר מסה"מ תרע"ח ע' קיג ואילך. ואכ"מ].
- 4. ואף שגם בדברי ר"נ אומר ,שבכ"מ כו" - אינו דומה לנדו"ד כי ר"נ מדגיש ,,כ"מ שגלו" ולא ,בכל זמן" כבדברי רבי (ראה ספרי דבי רב לספרי שם).
- 5. שהיא מעין גנים באר מים חיים (ראה ד"ה אז ישיר ישראל (לקו"ת חקת סב, ב. סה"מ תש"ב ע' 129 ואילך. ד"ה הנ"ל תשמ"ג). וד"ה מעין גנים (סה"מ שם ע' 133. סה"מ קונטרסים ח"א ר, א.
- 6. ועוד)) שאינם מקבלים טומאה ואדרבה מטהרים את הטמא.
- 6. ברכות כב, א.
- 7. להעיר ממ"ש בטעמי המנהגים (שבהערה 3) שהקב"ה מנחם את עצמו כבי'.
- 8. שבועות מח, סע"א. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.