220

משום שענין הגלות באלקות כביכול, הוא לא רק בבחינת השכינה ,ששוכנת ומתלבשת תוך כל עלמין להחיותן ולקיימן"%, אלא זה נוגע לאב, עד לעצמותו יתברך כביכול - בשעה שחסר אצל יהודי בגשמיות צרכי הגוף כפשוטם, נוצר מכך מעין ענין של גלות, כביכול ב(אב, עד) עצמות% ומהות% ממש.

יא. גילויי חביבות מול קשר עצמי של אב ובן

בכך יובנו דברי הספריי:, שלאחר כל האריכות .בכל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהם .. וכשהם חוזרים שכינה עמהם", ומביא על כך ראיות מהפסוקים, הוא ממשיך: ,רבי אומר משל למה הדבר, דומה למלך שאמר לעבדו אם תבקשוני"? הריני אצל בני, כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני, וכן הוא אומר'? השוכן אתם בתוך טומאתם".

ולכאורה אין מובן: מה מוסיף רבי

מטו"מ - מנ"א

על דברי ר' נתן ש,חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם . כשהם חוזרים שכינה עמהם", הרי גם מדבריו מובן שהקדוש-ברוך-הוא נמצא תמיד עם בני ישראל, בכל מקום.

אלא, ההבדל בין דבריהם הוא:

/,ר' נתן אומר חביבים ישראל שבכל מקום שגלו שכינה עמהם": ר' נתן מדבר אודות נשמת היהודי כפי שהיא קשורה עם ענין למעלה שהוא בדוגמת המכונה בלשון בני אדם ,רגש חביבות", שזה לא עצם הנפש אלא רגש וגילוי - ומצד זה נראה בגילוי כי ,חביבים ישראל", שבזה הם מובדלים מכל אומות העולם; מצד ,חביבות" זו כלפי הנשמה אומרים כי ,בכל מקום שגלו שכינה עמהם",

= מכיוון שהנשמה מצד עצמה הריהי ,חלק אלקה ממעל ממש", בגלוי, די בכך ש,שכינה עמהם" על מנת שהגלות לא תשפיע עליה.

על כך מוסיף רבי כיצד הדבר קיים גם מבחינת הגוף, ולכן מביא את המשל ,למלך שאמר לעבדו אם תבקשוני הריני אצל בני, כל זמן שאתה מבקשני הריני אצל בני, וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם": אין המדובר כאן אודות קשר של ,חביבים" - כזה הנובע מרגש וגילוי, אלא בענין עצמי, בדוגמת השייכות של אב ובן, וזה