216

בה אומר הפסוק* .ולא תטמא את הארץ גו' אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל", נאמר על כך בספרי**: ,חביבים ישראל שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם" . חביבים ישראל שבכל מקום* שגלו שכינה עמהם .. וכשהם חוזרים שכינה עמהם". זאת אומרת שענין הגלות אינו רק עבור בני ישראל, אלא גם עבור השכינה, שכינתא בגלותא, ובמילא, גאולת בני ישראל היא (גם) גאולה עבור השכינה, ומובן כי גאולת השכינה - חשובה יותר מאשר גאולת בני ישראל.

ד. מדוע בלל לא נזכרת נחמת בני ישראלו

ברם צריך להבין:

בשם ,מנחם אב" מודגשת רק הנחמה עבור ה,אב", ובכלל לא נזכרת הנחמה עבור ה,בן", בני ישראל. ואף על פי כן, זהו שם החודש כפי שהוא נקרא עלדידי כל עם ישראל.

ואין מובן: אילו היה מדובר רק אודות צדיקים גדולים, שעבודתם היא ,לצורך גבוה" וכלל לא חושבים אודות עצמם, אפילו לא ,כדי לדבקה בו

יתברך"* - מובן כי אצלם מתבטא ענין הגלות בכך שהם חשים את גלות השכינה;

אפילו יהודים שאינם נמצאים במדריגה של עבודה רק לצורך גבוה, אבל בעיקר נרגשת בהם גלות השכינה והחורבן הרוחני - ,אין אנו יכולים לעלות ולהשתחוות כו"* - שאלקות אינה מאירה בעולם, וחסר גילוי אלקות בנפשם"י, בלימוד התורה וקיום המצוות שלהם ובפרט בעבודת התפילה ( - להשתחוות),

אצלם נרגש הענין של ,מנחם אב" לפחות בכך שהם מנחמים את ה,חלק אלקה ממעל"* הנמצא בתוכם, חלק האב שבהם.

אך כיצד יתכן לומר לגבי כל יהודי, ובכל מעמד ומצב, אשר ,ידע אינש בנפשיה" כי לו כואבת העובדה שנתונים במצור ובשביה, שישנו עול גויים על צווארינו, מים רבים של דאגות הפרנסה מיצר ודוחק בגשמיות, שחסר לו בצרכי הגוף בבני חיי ומזוני, שאינם באופן של רוויחא כפי הנדרש להיות אצל יהודים -

כיצד אומרים שאצל יהודים כאלו נקרא החודש ,מנחם אב"?