161

למלא אותה עד כדי מסירות נפש, אך כאשר הוא פעל ככל יכולתו, ואין באפשרותו לפעול יותר - אין הוא מצטער על כך. כפי שלומדים בקלוחומר מכך ש,אונס רחמנא פטרי" מעבודתו שלו. ובמיוחד ביודעו שהכל בהשגחה פרטית, וההשגחה העליונה מכוונת וקובעת לא רק את גודל האפשרות שלו לביצוע העבודה, כי אם גם עד כמה יתממש הענין עתה, ולפיכך אין סיבה להצטער.

אך כאשר יהודי קשור ומאוחד עם הקדוש-ברוך-הוא עד כדי כך, שרצון וכוונת הבורא נעשים רצונו וכוונתו שלו?י, אז אין הוא עובד רק באופן של מילוי שליחותו של הקדוש-ברוך-הוא, אלא הוא חש שעבודתו היא עסק פרטי שלו, ויותר מכך - זוהי כל מהותו.

ולכן, אף כאשר פעל ככל יכלתו, הרי כאשר המשימה לא בוצעה בשלימותה, הרי הוא חש על כך צער רב, כ,בעל בית".

ת. כאשר המטרה לא הושגה

כמעשה שארע באחת מאסיפות הרבנים בפטרבורג בתקופתו של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, אביו של בעל

י"בדי"ג תמוז שיחות 17

הגאולה. האסיפות היו בקשר לכך, שהשלטון דרש אז שהרבנים והמלמדים יהיו בעלי השכלה מסויימת בלימודי חול'. מובן, שכל גדולי ישראל נלחמו רבות נגד גזירה זו. אך שרי המלוכה איימו שאם לא תקויים גזירה זו, יבצעו ח"ו פוגרומים ביהודים. אז דבר הרבי נ"ע באסיפה דברים חריפים ביותר, ובסיימו את דבריו הוא התעלף. עקב חריפות דבריו, ומשום דברי מחאתו נגד שרי המלוכה על איומיהם בפוגרומים, אסרו אותו אז במאסר (בית).

כאשר שחררו את הרבי לאחר מכן, נכנס אחד הרבנים אל הרבי נ"ע ומצאו יושב ובוכה. והוא אמר לרבי: הרבי מליובאווויטש, מדוע הנך בוכה? הרי עשו כל אשר יכלו? ענה לו הרבי: אך הענין לא נעשה...

ט. רצון משה להכנס לאר\ - לצורך מילוי השליחות

בדומה לכך היתה עבודתו של בעל הגאולה. בהיותו חדור ברצון והכוונה העליונה להפיץ תורה ומצוות ולהפוך את העולם לדירה לה' יתברך - הרי כאשר פעילותו זו הופסקה עקב היותו במאסר, והמשך העבודה הועמד בסכנה ר"ל, נגרמו לו צער וסבל גדולים ביותר.

יותר מכך, יש להקדים ולבאר: ידוע