144

ג) לפי התשובה של אביי, .נקבר ערום בלא אותה מצוה", מקבילה הסברה לאופן השלישי, שהמטפחת אינה מציאות נפרדת הקשורה לספר תורה, אלא היא חלק מספר התורה עצמו.

לדעתו: העונש איננו בכך שנוטלים מהאדם סתם מצוות, שהרי המצוות הן ,לבושים" ודבר נפרד מן התורה ומן האדם.

אלא, ,,ערום בלא אותה מצוה" - נלקחת ממנו מצוה זו עצמה, כמטפחת שהיא חלק של ספר התורה, כדלהלן.

לפי זה מובן טוב יותר הקשר שבין מאמרו של רבי פרנך לבין המאמר שלאחריו: ,אמר רבי ינאי... מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה" (,,בתוך מטפחת":5). הקשר ביניהם אינו רק משום ששני המאמרים עוסקים בענין המטפחת'', אלא זהו המשך לעצם הענין:

לפי הסברה שהמטפחת אינה ,לבוש" צדדי לספר תורה ואף לא ,לבוש" המתקשר לספר התורה, אלא היא חלק מספר התורה עצמו, ניתן היה לומר שאין הבדל אם גוללים את המטפחת

סביב ספר התורה, או אם גוללים את ספר התורה בתוך המטפחת.

על כך אומר רבי ינאי, שאכן אין איסור בכך, כי המטפחת היא כ/,גליונות" ספר התורה שהם למעלה ולמטה':, אך מוטב שתיגלל המטפחת, משום שבכל זאת אין היא עצם התורה.

פירוש הריב"א - נטילת שכר ולא ביטול המצוה

נאמר בגמרא*: .הקורע .. על מתו (בשבת) אף"על-פי שמחלל את השבת יצא ידי קריעה". לפי זה יוצא בעניננו, שלמרות שאחיזת ספר תורה ערום איננה רצויה בכל זאת אין מפסידים על ידי כך את מצות האחיזה. העבירה (באופן האחיזה) אינה מבטלת את מצות האחיזה.

וזהו החידוש (לדעת ה/,יש מפרשים") בדעה השלישית, שלפיה אין מקיימים את המצוה, כי המטפחת היא חלק מספר התורה, ולא דבר נפרד. ולכן, כאשר אוחזים בספר התורה ערום, ללא מטפחת, חסר חלק מספר התורה עצמו, ובמילא נפגמת מצות אחיזת ספר התורה.

אך בעלי התוספות אינם מקבלים דעה זו, כי לפי זה יוצא, שבהתאם לתירוצו של אביי משתנה המשמעות