140

ת. בפשטות נשללת גם אפשרות של ,תודה"

האפשרות שאותה בכל זאת צריך רש"י לשלול היא ,שלא תאמר כחזה ושוק של תודה":

גם התודה היא קרבן שלמים*, אך משמעותה היא, שבתחילה היא האדם במצב של סכנה, והוא ניצל מכך באופן מיוחד, בדרך נס%, ולכן הוא מביא קרבן תודה. בעבודה הרוחנית הכוונה היא, שלאדם יש נסיונות וקשיים גדולים בעבודת ה', המסכנים את חייו הרוחניים, אך הוא ,ניצל" ממצב זה בדרך ,נס" - באמצעות עבודה בלתי רגילה (שהרגל נעשה טבע), על ידי מסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת.

ולפיכך קיימת המחשבה, שלמרות שיהודי כשלעצמו אינו קשור כלל לחטאת ולאשם, אך מצד גופו ונפשו הבהמית הוא עלול להגיע לנסיונות ולמצב של סכנה, כך, שה,שלמים" - השלום בעולם - שהוא יוצר, קשורים לענין של ,נס" וקרבן תודה -

,פשטותו" של היהודי, מאירה בו האמונה הפשוטה בה' אחד, והוא ,באמנה אתו יתברך" בכל המעמדים והמצבים עד כדי כך, שאין אצלו מלכתחילה מקום לענינים של ההיפך מ,עודנו ביהדותו"*.

עצם העובדה שיהודי חש במציאות של נסיון וכדומה שממנו עליו להציל את עצמו, ובמיוחד, כאשר הוא חש שהוא זקוק ל,נס", מוכיחה שהתערב בו איזשהו ענין שאיננו יהודי, בדומה לחטאת ואשם, שהיהודים כלשעצמו אינו קשור אליהם, משום שבטבעו של היהודי אין לו שום קשר לענינים של היפך הטוב.

ומכך נובע גם בגשמיות, שכאשר יהודי נוהג כראוי, אין הוא נזקק לנסים (ולקרבן תודה) לגבי מצבו הגשמי, כי בדרך הטבע .ה' עמו", ובמילא - ,ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך"'5.

ו,באור פני מלך חיים"*, הקדושברוך-הוא נותן לו את כל הענינים של בני חיי ומזוני, וכולם - רוויחי.

(משיחת מוצש"ק פ' קרח תשל"ח)