131
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מרידה כלפי הקדוש-ברוך-הוא באופן גלוי, כגזילה בריש גלי, אלא בהסתר, ב,טענה שכלית" מוגנבת - ,רב לכם כי כל העדה כולם קדושים..."%.
ואז ,ויקהל עליהם קרח את כל העדה"% - .,הלך אצל השבטים ופיתה אותם .. עד שנתפתו כולם"% - כל השבטים היו שותפים ל,גניבה",
ולכן כולם נתחייבו ב',כפל" - ,שנים ישלם"% - שנים עשר פעמים כפל, ב"ד מתנות כהונה.
ולכאורה, קרח ושבט לוי היו מראשי המערערים, ואם כך הרי הי ""ג שבטים", ולפי זה היו צריכות להיות כ"ו מתנות כהונה?
- אך מכיון שמטרת מתנות כהונה היא למנוע ערעור בעתיד, כלשון רש"י במשל ,.אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער"*, ולגבי העתיד היה צורך לחשוש לערעור רק על ידי שאר השבטים, אך לא על ידי שבט לוי
- כפי שמוכח מכך שמטה שבט לוי הוא מטה אהרן'?, אשר הוא, להיפך, מבטל את ,תלונות בני ישראל"?? -
עונש קרח ועדתו בטל את אפשרות הערעור של בני לוי, הם הפכו ל,מטה אחד" עם אהרן, ולאחר מכן היה צורך למנוע רק את תלונות שאר השבטים''.
הערות
- 5. טז, ג. וראה רש"י ריש פרשתנו (ד"ה דתן ואבירם) שנתקנא על נשיאותו של אליצפן. ע"ש.
- 6. טו, יט.
- 7. רש"י שם.
- 8. משפטים כב, ג.
- 9. ואף שלעיל גבי פרשח מטה אהרן, לקחו שנים עשר מטות (יז, יז) וברמב"ן שם (וכ"ה בראב"ע שם, כ) שמטה לוי בכלל הי"ב מטות, כי לקחו רק מטה אחד לשבט יוסף -
- 6. הרי מדשתיק רש"י עדכ"ז, אע"פ שזהו חידוש גדול מובן שלא ס"ל כן, כ"א היו אפרים ומנשה כ"א בפ"ע ובמילא. היו י"ג מטות כפשטות הכתובים.
- 7. והרי לא מצינו בפשש"מ ששבט לוי ימנה בכלל הי"ב שבטים, ובפרט לאחרי המנין דר"פ במדבר. ובפ' מטות (לא, ד) הרי צ"ל ע"ז ריבוי מיוחד
- 8. וגם: א"כ הו"ל לרש"י לפרש איזה נשיא נתן מטהו לשבט יוסף, אם נשיא אפרים (כבר"פ במדבר: לבני יוסף לאפרים) או נשיא מנשה (כבר"פ שלח: למטה יוסף למטה מנשה).
- 9. קרח ג שיחות -
- 0. ואין להקשות שלפ"ז בטל כל הרמז, כי באם מת"כ באו לשלול ערעורו של כל מי שירצה* של כאו"א מהי"ב שבטים - א"כ כאו"א מהם צריך ליתן ב' מתנות (וכמו י"ב אנשים שגנבו)
- 11. - ואף שבדוחק הכי גדול י"ל שזהו הדיוק ,נתן לו", שלכהן ניתנו כ"ד מתנות כהונה, כיון שיש י"ב מערערים (ובדרך הרמז ג"ז מספיק?!) -
- 12. אבל בזה התירוץ פשוט ע"פ פרש"י שלפניו: הערעור שצריך לשלול אותו ע"י מת"כ - הוא ,לפי שבא קרח וערער" - היינו בדוגמת ערעור קרח, שרש"י מבארו (כנ"ל) שהלך ופתה כל השבטים. היינו בנוגע לעת"ל - דירצה בעצמו לערער ויפתה כולם עד שיתפתו (שיתוף רצונו ברצון שאר הי"א שבטים).
- 1. יז יח (וברש"י).
- 2. שם, ב.
- 3. ראה פענח רזא (בהגהה) שם. ביאור מהרא"י וצידה לדרך שם.
- 16. *) ואף שאץ כאן גניבה בפועל - הרי בדרך הרמז מספיק גם זה שרוצה לערער, לגנוב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.