82

שיחה ג

בהעלותך ג

א. התנאים הנחוצים לנבואה

בהלכות יסודי התורה', כאשר מדובר אודות הנבואה? - ,מיסודי הדת לידע שהאדל מנבא את בני האדם" - אומר הרמב"ם: .ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד". לאחר מכן מפרט הרמב"ם את סדר הנהגתו בפועל של הנביא.

שואלים המפרשים!: במסכת נדרים+ אומר רבי יוחנן ,אין הקדוש-ברוך-הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה", כפי שנלמד שם כל פרט מן הפסוק, עד ,עניו" = ,דכתיב* והאיש משה עניו מאד", ומפסוקי ההוכחה מובן, שהכוונה ב',גבור" וב',עשיר", היא כפשוטה -

גבור בגופו, ועשיר בנכסים. וכן מדוע אין הרמב"ם מזכיר ,עשיר" כפשוטו ה,עניו"?

בעל ה,כסף משנה" מסביר, שהרמב"ם אומר את דבריו מצד ,סברא דנפשיה קאמר ולא מהא דרבי יונתן"*. והוא מסביר, שהרמב"ם אינו מציין את הפרטים דלעיל, משום שרבי יוחנן במאמרו - .אין הקב"ה משרה שכינתו" - מדבר על השראת השכינה בקביעות, כפי שמפרש הרא"ש בנדרים, ולכן נדרשים כל התנאים. אך שלא בקביעות .אפשר שיתנבא אף על פי שלא יהיו בו כל המדות הללו (של רבי יוחנן = ,גבור עשיר חכם ועניו") ורבינו לא נחת הכא לפרש אלא תנאי הנביא להתנבאות ואפילו שלא יהא בקביעות"".

אך תירוץ זה, לכאורה, אינו ברור, כי לפי זה יוצא, שהמעלות הגשמיות - גבור בגופו ועשיר כפשוטו - חשובות להשראת השכינה בקביעות יותר ממעלות המדות - ,גבור במדותיו..."? ולכאורה, להיפך: המעלות הרוחניות צריכות להיות גורם מכריע יותר