70

3 לקוטי ויותר מכך רואים בפרשה, שעקב בקשתם וטענתם של מספר קטן של יהודים, אשר טענו ,למה נגרע", אפשר הקדוש-ברוך-הוא להקריב קרבן פסח בי"ד באייר כאשר הם יוכלו להקריב את קרבן פסח, דבר שאיננו מצוי בשום מצוה על קרבן אחר, כפי שידוע שבאופן כללי - עבר יומו בטל קרבנן?ל.

ואם כך, מתעוררת השאלה אפילו אצל בן החמש למקרא: כיצד ייתכן שבכל שלשים ותשע השנים הללו כאשר היו ישראל במדבר, הם לא דרשו ולא בקשו מהקדוש-ברוך-הוא ,למה נגרע", שהם רוצים להקריב ,קרבן לה'", את קרבן פסח, ובמיוחד כאשר קרבן זה הצילם במצרים", והביא לידי גאולתם ממצרים'*?

וקל וחומר: אם כאשר מספר קטן של יהודים טענו ,למה נגרע" נענה להם הקדוש-ברוך-הוא ואפשר להם להקריב את הקרבן, על-אחת-כמה-וכמה אילו היו כל ישראל, ביודעם שקרבן זה אינו זהה למצוות אחרות התלויות בארץ,

בהעלותך א

כדלעיל, מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא ומביעים את רצונם להקריב את קרבן פסח, כפי שעשו ואת במדבר בשנה השנית, בודאי היו יכולים לבצע זאת.

וזוהי ,גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד" - כי אילו היו ישראל מבקשים מהקדוש-ברוךהוא ,למה נגרע" הם היו משיגים את רצונם ומקריבים את הקרבן במשך כל ארבעים השנים.

ח. רועיס נאמנים מוותרים על זכות למען בלל ישראל

אך לפי זה מתעוררת השאלה: כיצד ייתכן שמשה ואהרן והדומים להם לא בקשו מהקדוש-ברוך-הוא להקריב את קרבן פסח במשך כל שלשים ותשע השנים במדבר?

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

כל מהותם של נשיאי ישראל היא ראשית כל המחשבה והעשיה למען ישראל. עד כדי כך שאנו רואים אצל משה רבינו, שהוא מסר נפשו עבור כלל ישראל, לא מסירות הגוף בלבד, אלא גם מסירות הנפש, כאמרו ,ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"ל.

ומכך מובן בעניננו:

5 תשא לב, לב. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 193 ואילך.