14

מתייחסת ל,מלמד", אלא לתורה ולמצוות התורה - ,מפי הגבורה". כשם שמכות מצרים נקראות' .אותותי", של הקדוש-ברוך-הוא, כי משה עשאן על פי ציווי ה' ובשליחותו, והמלמד מקבל שכר על קיום מצות הגבורה, אך אין לגביו פעולה של ,הולדה"*.

רק כאשר הוא לומד תורה עם הזולת (לא מפני הדין של ציווי ה' ושליחותו, אלא) באופן של לפנים משורת הדין, שהוא עושה זאת מעצמו, הרי אז ה,הולדה" מתייחסת ושייכת אליו.

ָ. ,בל המלמד .. באילו ילד"

אך עדיין יש להבין:

לפי האמור לעיל יוצא, שהענין של ,נעשו אלו התולדות שלו" מתאים (א) רק לגבי משה, אשר הוא בעצמו למד ,מפי הגבורה" ולכן לימודו עם בני אהרן יכול היה לחדש בהם הולדה רוחנית, (ב) רק ,ביום דבר ה' את משה", שאז היתה התחלת הלימוד עם בני אהרן - ,מה שלמד מפי הגבורה". ואם כך, אין מובן: כיצד ניתן ללמוד מכך, ש,,כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"?

ההסבר לכך הוא: אם נאמר שהענין של ,נעשו אלו התולדות שלו" מתאים

במדברג

רק לגבי משה, הרי יוצא, שבהוספת המילה ,משה" בפסוק זה רומזת התורה רק לסיפור דברים אשר ארע פעם ושייך רק למשה.

אך בפשוטו של מקרא יש לומר - וצריך לפרש כן בכל מקום אפשרי - שהתורה היא הוראה ולימוד, כפי שמציין רש"י במספר מקומות** שפסוק בא ,,ללמד" וכדומה.

לכן מסביר רש"י כך גם בעניננו, שלמרות שהענין של ,נעשו אלו התולדות שלו" ממש אפשרי רק אצל משה, אשר ,למד מפי הגבורה" ודוקא .ביום דבר ה' את משה", בכל זאת לומדים מכך**, שגם ,כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו":

כיון שכל הענין בתורה, אשר כל יהודי לומד עם .בן חבירו" בכל זמן, נאמר ,מפי הגבורה" - למרות ש(א) ה,מלמד" לא למד זאת מפי הגבורה ווב) .בן חבירו" הוא כבר למדן -

*45) וי"ל דלכן מביא רש"י ענין זה (,מלמד דכל המלמד כו'") תיכף בדיבור ראשון (ד"ה ואלה תולדות) בהמשך ל,ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה" (ולא לאחרי שמסיים הביאור (בד"ה שלאח"ז) איך נעשו ,,תולדות משה", כנ"ל בארוכה) - כי ההשוואה (והלימוד) היא רק בכללות הענן ש,נקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה" (ולא = באופן המיוחד דנדו"ד, ש,נעשו אלו התולדות שלו").