433

הם, והעיקר אשר מזמן לזמן מתמעטת תפיסת המקום שלהם אצלה, ובפרט שרואה פירות בעבודתה. ומובן, המבואר במקום אחר באריכות, אשר כל השתדלות ואפילו יגיעה בחינוך דור הצעיר כדאיות הן, כיון ששינוי לטובה אפילו קטן בשעת מעשה בתלמיד-ה אפשר שישנה ובענינים עיקרים כל משך ימי חייו, וכנראה גם בעיני בשר. ובטוחני שהביאו בפועל את האפשריות לסדר גם עניניהם בביתם, ובפרט בהנוגע לילידיהם שיחיו, באופן שלא תהי' סתירה בין עבודתה בקדש בחינוך תלמידי בית הספר -- לעבודתה בקדש בחינוך בניהם הם, כי הרי מצוה מסייעת למצוה ולא ח"ו להיפך. ובודאי במדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה -- תתוסף ברכתו והצלחתו בילידיהם הם, שיהיו נאמנים לד' לתורתו ומצותיו, והיא ובעלה הרב שי' יקבלו מהם רוב נחת אמיתי, שהוא נחת חסידותי, מתוך הרחבת הדעת ובריאות הנכונה.

(ממכתב כ"ח טבת תשט"ז)

בנועם קבלתי מכתבו ממוצש"ק כ"ז אדר א', בו כותב על דבר התרשמותו מהביקור בכפר חב"ד שערך בקבוצת רעים עם בני משפחותיהם, ומובן אשר משנה שמחה שמחתי לקרוא על דבר הרושם שעשה עליו הבקור, ותקותי שבמדה זו נתרשמו גם כל המבקרים והנוער בראשם.

ואם בכל התקופות והמקומות הי' צורך חיוני לתת תוכן בחיים היום-יומיים, תוכן על פי התורה והמסורה, על אחת כמה וכמה בדורנו זה, אשר כמה דיעות ואידיאלים מקצה שמאל עד קצה ימין העלו אכזבה, ובעיקר מתבטא המצב אצל הנוער שלא ראו חיים מוארים בערכי בני ישראל עם הנצח, והנם מרגישים שנשארו בחלל ריק מכל תוכן, מה שמביא לתופעות בלתי רצויות ביותר -- כשהחיים נכנסים במסלול חיים תקינים הנקרא בלשון העולם חיים אפורים, ואין כל מבצע מיוחד הנותן הזדמנות לגלות כוחות פנימיים, כוחות של גבורה ומסירות נפש וכו'.

ולאחרי בקשת סליחתו, הרי על ההורים של נוער זה חובה כפולה ומכופלת למלאות מה שהחסירו בחנוך ילדיהם עד עתה, וכסגנון חכמינו זיל אם לא עכשו אימתי, ומה יענו ליום חשבון כשיתבעו הבנים מדוע לא נתנו להם ערכים נצחיים ויסודיים אשר יתנו תוכן לחייהם ויעודדום במלחמת הקיום הקשה והאפורה.

בודאי ידוע לכ' שאין מהוראות החסידות הטפת מוסר גרידא, ובכלל משתדלים להחליפה בענינים מעודדים ומרוממים את הנפש, ובנקודה שהדגישה רבינו הזקן