430
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
פשוט הוא, שבזה נכללות בנות ישראל ובהדגשה יתרה, כיון שהן הבונות בית בישראל, ובחינוכן ובהשפעה עליהן תלוי הדבר אם תהיינה עקרת הבית או ר"ל עוקרת הבית, שזה נוגע לדורות ודורי דורות.
ובפרט בהנוגע לכ' שראה הצלחה בעבודתו בשטח זה ועורר נקודת לבבן, איך יעלה על דעתו לחדול מזה?
ובמה שמסיים במכתבו שפסוקו עכשו הוא ישב בדד וידום, יתן בעפר פיהו, מושלל זה לגמרי. וכבר מלתי אמורה ע"ד הצחות, אבל באמת נקודה פנימית ומיוחדת בזה, אשר הענין דשלילת הרע לחוד -- הי' גם קודם בריאת העולמות וסדר ההשתלשלות, וכל הירידה מאגרא רמה לבירא עמקתא הוא בשביל ענינים דקום ועשה דוקא.
ועַל פי זה מובן ג"כ המבואר באיזהו מקומן בדא"ח, אשר העיקר הן מצות עשה, ומצות לא תעשה באות בשביל להכשיר האדם והענינים להמשכת האור על ידי המצות.
= = והרי שני כתובים הנ"ל שמזכירם אומרים אותם בתשעה באב ביום חורבז.. והירוס וחושך, ולא בבנין ואור שזהו תפקיד כל אחד ואחד מאתנו. וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר הצ"צ אנן פועלי דיממא אנן -- מאַכן ליכטיק.
בכבוד ובברכת הצלחה לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים, ובאופן שיהי' ליבא פליג לכולי שייפין, שמהרגש הלב יומשך ברמ"ח אברי הנשמה על ידי קיום הרמ"ת מצות עשה ובשס"ה גידי הנשמה ע"י שמירת שס"ה מצות לית (עיין תניא פ' נא לקו"ת נצבים מה, ג פיי הכתוב תמים תהי) ולבשו"ט בכהנ"ל.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.