501

התלמידים-ות שי' אלא שצריך ענין זה להעשות באופן שלא לגרות את התאבון של הנ"ל, מתאים למ"ש מים גנובים ימתקו. ולכן יתייעץ באופן המתאים עם סגל המורים-ות שי' והרי נאמר ותשועה ברוב יועץ.

(ממכתב י"ט ניסן, תעשי"ט)

... בנוגע להסברה לצעירים וצעירות בגיל הבגרות בנוגע לנושא ובעיות הקשורות ביצר וחיי המין, קשה לקבוע עמדה מסויימת בהאמור שהרי למרות מאמר רז"ל בהפסוק שמצטטו במכתבו דאגה בלב (הנוער) ישיחנה לאחרים, הרי נראה שבאותו השטח אמרו חכמינו ז"ל אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב,, שלכאורה בגדר משביעו הוא גם שיחה. ע"ד האמור, פרט אולי. באם. השיחה מתנהלת ממומחה הכי מצוין למנוע בטויים ואסוסיאציות מסויימות. וכפי שראיתי בכמה מקומות -- המוצא המתאים הוא שבהתיעצות המורים במקום יקבעו ההנהגה ואופן שיחה עם תלמיד פלוני (או תלמידה פלונית) ולכל היותר יצרפו ב' או ג' מהם המתאימים זה לזה, כמובן בכל אופן נערים לחוד ונערות לחוד, (אבל לא בפרסום כפי שנוהגים בכמה מקומות). וגם אז צע"ג להזהר מלהכשיל ומלהכשל בהאיסור (מה"ת, ועב"פ מדרבנן) שמא יביא לידי הרהור כו' (שו"ע אה"ע סכיג, סיג וראה תניא פי"א),

וכאן עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העלי' בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה"ק ת"ו, מצאו ,לנכון" להגבי' גיל הנשואין בהיפך שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק הי' מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוה"ר ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגבי, ודעתיי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא (קדושין כט, ב).

ובהמצאנו בערב ימי הפורים, עת שהיה ונהפוך הוא, יהי רצון שכל הענינים המבלבלים והשלילים יהפכו לאורה ושמחה וששון ויקר כפשוטם וכמשמעם על פי

דרשת רבותינו זיל: אורה זו תורה וכו'. (ממכתב י"ב אדר תשכ"א)