498

נעם לי לקבל מכתבו מעשרה בסיון בו כותב אודות מלאכתו בקודש לימוד תורתנו תורת חיים לתלמידים מקשיבים לימוד חדור ביראת שמים ואשר כבר רואים פירות בעמלם, ובטח בהזדמנות הבאה יפרט יותר בהנוגע להחדרת היראת שמים, שמזכיר זה במכתבו רק באותיות כלליות, בה בשעה שדוקא על ידי יראתו הקודמת לחכמתו חכמת התלמיד מתקיימת. ובפרט בתקופתנו זו בלבול המוחות, ושמסלפים דברי תורה על סמך שיטה דכח דהיתרא עדיף, ולהתיר לא רק שלשה דברים בבת אחת אלא וכו', שכל זה מכריח הלימוד דליראה את ה'. והלימוד בזה הכרח לא רק בתחילת הלימוד ולשעה קלה ובאופן של שיחה אלא שמוכרח שיכניסו זה בסדרי הישיבה, שכל אחד מהתלמידים מחוייב בם, שעה קבועה בכל יום ובהשגחה מעולה בזה, וכנראה במוחש החיונית של העניו.

במה שכותב אודות ענינו הפרטי, צריך הי' לבדוק את התפילין שלו, ואשר זוגתו תחי' תפריש לצדקה בכל יום חול של שני וחמישי בבקר איזה פרוטות לצדקה, נוסף על שבודאי נוהגת במנהג בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת הנרות בכל ערב שבת ועיו"ט, ולצדקה הקשורה במוסד חינוך בנ"י על טהרת הק' דוקא, וע"י חיזוק הבטחון בבורא עולם - ימלאו משאלות לבבם לטובה בזחו"ק.

מטובו לפרוש בשלום . . . ואתענין לדעת מפעולותיו הטובות להרמת קרן ישראל סבא המוכרחת בכל מקום ובפרט בארץ אשר עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ד אייר, ונעם לי לקרות בו מהתפתחות התלמוד תורה -- ההוספה במספר התלמידים, ובודאי ישנה הוספה גם באיכות, הוספה בהלימודים שלהם.

ובודאי למותר לעוררו, אשר בכל הזמנים צריך הי' להיות לימוד תורתנו -- בלשון חז"ל -- תלמוד המביא לידי מעשה, ועאכו"כ בתקופתנו זו, וזה בא, (בסגנון המשנה), כשיראתו, הלימוד בעניני יר"ש, קודמת לחכמתו. מובן שאין הכוונה לכמות הזמן, כי לפעמים רואים כי לימוד אפילו של רגעים אחדים בענין של יראת שמים (או גם לא לימוד -- אלא דברים אחדים הנאמרים בחום ובהתלהבות (היציק)) -- משפיע על התלמיד למשך כמה וכמה זמן.

במ"ש אודות תלמיד אשר יש לו חבורה אינה יהודית, ואיך להתיחס לזה.

הנה ברוב הפעמים רואים, אשר אם ממציאים להאמור חברים יהודים, הרי בדרך ממילא מרחיקו זה מחברים כהנ"ל. והרי כיון שהוא בין תלמידיו, בטח ישנה