495

דוקא אז התלמיד נמצא ברשות עצמו. ולא כל ההורים יודעים איך לכוונם בכיוון הרצוי.

מובן שדברי בזה לא רק בהנוגע לו ולכתתו, אלא לכל העוסקים בחינוך הכשר על טהרת הקודש, וכמבואר בארוכה בהזדמנות אחרת, אשר לא כימים הראשונים ימים אלו, שהחדר והישיבה היו תפקידם רק בהנוגע להוספת ידיעות, משא"כ בזמננו שתפקידם העיקרי הוא חינוך. להיות יהודי שומר תורה ומצוה, שאפילו בהנוגע לילדים שבבתיהם שמירת התורה והמצות כדבעי, גם הם נמצאים משך זמן ברחוב בו מנשבים רוחות בלתי רצויות וכו' -- שמזה מובן שהאחריות על הנהגת הילדים בימי הש"ק ויום טוב, ובכלל באותן השעות שאינם נמצאים במוסד המתאים, גם היא על שכם המחנכים שלהם, אף שמובן שצורת הפקוח עליהם בימים ושעות אלו אפשרית רק באופן אחר לגמרי מאשר בשעות הלימוד. ולפעמים תכופות נזקקים בזה לעזר ההורים וכו'. אבל היוזמים בזה והאחריות הוא, כנ"ל, על שכם המחנכים.

ויה"ר שיתקבל כל הנ"ל אצלו ויונח בהנחה טובה, ואז בודאי ימצא האותיות איך להסביר הדברים לחבריו בשטח החנוך הכשר, והשיית יצליחו.

ד' עליהן תחיינה ברכה ושלום! מאשרים קבלת מכתבן . ., ולפלא על הפסק הארוך כ"כ בקבלת ידיעות מהן.

בודאי עברה כבר תקופת ההתחלה, אשר כל התחלות קשות, וירחיבו פעולותיהן ביותר וביותר, וכפי דרישת השעה, אשר גם דרישה זו הולכת וגדולה. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ואחת הנקודות העיקריות כפי הנראה מכאן -- היא העמידה בקישור מתמיד ומתגדל עם האמהות דהתלמידים ותלמידות בתי ספר, ובפרט דבתי ספר החבדי"ם, בכדי לחזקן ולעודד את רוחן, ושהאוירה בבית תה" מעין המשך להאוירה בבתי הספר, ולא ח"ו בנגוד לרוח זה -- המפריע בחינוך של תלמידים-ות באופן הכי יעיל. ומובן אשר אין די ומספיק לזה העזר הניתן להן בגשם, אף שחשוב ונכון הוא במאד, ומוכרחות גם פגישות עמהן מזמן לזמן בכדי