494

מובן שדרך זו ארוכה היא, אבל אשרו של דור שלם תלוי בזה, אושר המתאים הרמוני' נפשית, ובזה בריאות כפשוטה ובריאות כמשמעותה -- להעשות חלק בריא מהחברה, וכדאי שיתארך תהליך המיזוג (באופן החיים דתקופתינו כו') של אחינו ממרוקו ותימן וכו', כמה וכמה שנים יותר ובלבד שיצאו ממיזוג זה בריאים ושלימים, עכ"פ שלמים באופן יחסי.

בעי' חיונית ופרשה כאובה זו דורשת אריכות הרבה יותר, אבל כנ"ל לא במכתב אפשר לפרשה ככל הדרוש, ולכ' כאיש העובד בשטח החינוך תקותי ששורות האמורות תספקנה להבהיר השקפתי וגם לתת בטוי לצערי העמוק על השערוריה המבהילה השוררת בין הנוער דאחבנ"י עולי מרוקו ותימן וכו' במשך שנים האחרונות ואשר כל אחד מאחינו בתוך כלל ישראל יכול הי' לקוות ולדרוש שהם ישמשו מילואים למאות אלפים מהנוער המזהיר שלנו שנשמדו בדורנו דור גלות וחושך כפול ומכופל זה.

. תקותי שאין מן הצורך להוסיף הערה המובנת, שאין ח'"ו וח"ו כונתי להוציא לעז או שם רע על אחינו הספרדים, ובפרט אשר רבות נודע לי מצרותיהם ומצוקתם באותם המדינות משם באו, שהרי נמצאים שם עשיריות מוסדות חינוך משלנו ובראשם עומדים אנשים מסורים העוקבים אחרי כל פרט מחיי התלמידים והתלמידות, לא רק בשעות בהן נמצאים במוסדות החינוך אלא גם בשעות שלפניהן ושלאחריהן ובהמצאם בבית וברחוב, אבל בכדי לתקן מצב אסור להעלים עין מפרטי המצב, והעלם עין זה אסור אפילו באם מתכוונים להרגיע את עצמו ולהרגיע את הסביבה כיון שע"י זה מחלישים את המרץ לתיקון ולפעמים גורמים לפעולות בכיוון ההפכי.

ואני תקוה כי כב' ינצל את הכשרונות בם חונן מהשגחה העליונה ואת האפשריות שנתנו לו על ידי משרתו במחלקת עלית הנוער וילדים, שתהי' עליה בפנימיות ובאמתיות לא רק לארץ ישראל במובן המקום והשטח הגשמי, אלא גם לארץ ישראל הרוחנית, עלי' פנימית ושלמה, עלית הגוף והנשמה גם יחד, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט שסוף סוף -- ילדים ונוער אלו אחינו בשרנו הם, ובלי רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע נפשו היא חלק אלוקה ממעל ממש ועל כל אחד ואחד מהם מעיד בורא עולם ומנהיגו -- בני בכורי ישראל, בנים אתם לה' אלקיכם. (ממכתב ה' תמוז ה'העוי"ח)

לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ד שבט, בו כותב ראשי פרקים מההתועדות עם התלמידים. ובודאי אף שאינו מזכיר עד"ז משתדל לחקור באופן המתאים בדרכי נועם ובחשאיות הדרושה אודות הנהגת התלמידים מחוץ לשעות בם נמצאים בהשגחתו ובפקוחו, ובפרט בימי הש"ק אשר קדש הוא לה', ולאידך גיסא