493

ובמענה על הנ"ל, יש להקדים תחילה בנקודה יסודית השייכת לנוער בכלל. והיא אשר הנוער בכלל אינו נוטה לפשרות, והשקפת. עולם שלו מתפתחת בחטיבה אחת. וכתוצאה מזה כאשר מערערים חלק ומשכנעים אותו כי בטעות יסודו הרי מזעזעים את כל הבנין ומכ"ש כשגוגעים בענינים ונכסים שהחניך החשיב אותם ליסודיים.

והנה המתבונן בחיי אחינו מעדות המזרח רואה עד כמה כל השקפת עולם שלהם המחדירה את המעשה והדבור והמחשבה גם בחיים היום יומיים מקדמת דנא ועד ימינו אלה ממש היא האמונה המוחלטת בתורה ומסורה ומצוותיי, וכן האמונה המוחלטת והמשמעת הגמורה ביחס להורים ומורים, והן הן הקובעות כל הנהגות שלו, לא רק בענינים שבין אדם למקום אלא גם בענינים שבין אדם לחבירו, ורק ע*י משמעת חזקה זו, ובלשון חכמינו זיל קבלת עול שלמה זו החזיקו הם מעמד בין במובן הדתי, בין בעניני מדות טובות, צניעות וכו', במדינות בהן נמצאו עד עתה, בתנאים קשים ובסביבה מלאה נסיונות באקלים אשר ימי הבגרות מקדימים לבוא בכמה שנים לפני מועדם בעדות האשכנזיות, ימי הבגרות עם כל היצרים והנסיונות הקשורים בהם. 0

זאת אומרת, אשר כל נגיעה, חלישות וגרעון וו בקבלת עול האמורה מזעזעים את כל השקפת עולמו של העולה ממרוקו, תימן וכו', מסירים את הרסן ואת כל המעצורים ומשאירים אותו לנפשו במאבק תמידי עם היצר, ומובנות התוצאות העלולות לבוא מזה, ואולי עוד יותר בדברים שבין אדם לחבירו מאשר בדברים שבין אדם למקום, כי סוף סוף יראת העונש של מאסר וכיו"ב מועילה באם באה ביחד עם השקפת עולם המאשרת את הקדוש והטוב והמוסרי ושוללת את ההיפך.

מובן וגם פשוט שא'א בין רגע להחליף את המשמעת לאב והאמון בו ובמורו לשעבר במשמעת ואמון במדריך ומורה חדש הדורש את ההיפך, שהרי הבחור או הבחורה משפרקו מעליהם משמעת פעם אחת אינם נרתעים מלעשות את זה פעם שני' ושלישית.

מכל האמור מובנת השקפתי הברורה אשר עד אשר יכונו השקפת עולם מיוסדת ומבוססת ככל הצורך המתאימה לרמת ההבנה של נער מסוים, אטור לנגוע ביסודי השקפת עולם שלו בהוה, כי לא זה המקום -- לסתור על מנת לבנות לאחר זמן, כי בינתיים עלול הנוער אודותיו מדובר לרדת מטה מטה מבלי אפשרות להעלותו מעומק תחת בו ירד.

כל האמור לעיל איננו נוגע כלל בנקודה הדתית שבענין, כי אם בהנוגע להצד החינוכי ומוסרי, כיוז שכנראה ממכתבו לזה נתכוין והגם ששאלתו מובנת שא'א להשאיר את הנוער באותו מצב כמו שהי' בפינה נדחת במרוקו מבלי כל שינוים אבל מובן גם כן שאסור לאחוז בקצה השני, ז.א. לטלטלו בכף הקלע מן הקצה אל הקצה, לשרש את כל שרשיו במשך כמה וכמה דורות ואחר כך להתחיל לבנות ולנטוע אותו בתרבות זרה ומוזרה לו בתכלית, והדרך בזה צריכה להיות צעד אחר צעד ולהתחיל לא בהיסודות, במלים אחרות להשפיע על הנוער על ידי האבות והמורים שלהם, ובמדה שצריך להשפיע על הנוער באופן ישר -- לעשות זה מבלי לנגוע בענינים המקודשים בעיניהם ללא בל ספק.